הספה הלבנה. מיסה אמורה לחזור בקרוב מבית הכלא השמור בו החזיקו בליאו, הסכימו לה לבקר שם, חשבו שתתחיל לדבר. אני מחכה לה בביתה, מגש עם אוכל מונח לפני, טוסטים קטנים, כמו שהיא אוהבת. זה נמצא על שולחן הסלון הקטן.
*חריקה*
הדלת נפתחת, היא עומדת שם, מבטה נפול מתמיד. אני קם לעברה. היא חובקת אותי חזק, טומנת את ראשה בכתפי, "מה קרה שם?" אני שואל אותה, שתיקה. היא לוקחת אותי לספה. אנחנו מתיישבים שם, היא מכניסה מספר חתיכות טוסט לפה.
מתחילה, "הם איימו שאם לא אתחיל לדבר הם יתחילו עינויים כלפיו!" היא אומרת, היא חובקת את רגליה קרוב לחזה. אני קרב אליה, מחבק אותה, היא לא נעה אבל אני ממשיך את החיבוק, זה מנחם באיזושהי צורה... אני חושב.
"אתה חושב שהם יהרגו אותו בסוף?" היא שואלת, קול עדין ואבוד בוקע מפיה.
"אני לא יודע, אנחנו יכולים רק לקוות."
*דפיקות*
נער נכנס, אחד מהבנים בשבט הזאבים, אני מזהה אותו. הוא רואה אותנו ומתיישב מולנו. "היי דניאל!" מיסה קוראת לו.
"היי מיסה! קיבלתי הודעה מריוקו, הם בשבי וכנראה לא ישחררו אותם בקרוב. גם לא את אבא שלי!" הוא אומר, קולו נעצב.
"אני מצטערת על אבא שלך!" מיסה.
"הוא גם בשבי?" אני שואל.
דניאל מהנהן ואז ממשיך לדבר. "הוא מסר לי להודיע לך שהוא שמע על העינויים וכדי שלא תפלטי שום דבר אל תלכי לבקר יותר את ליאו." הוא אומר את המילים כמה שיותר מהר.
"מה?" מיסה מבועטת. "הוא לא יכול לכפות עליי לא לבקר את אח שלי!" היא נעמדת בחופזה.
"מיסה!" דניאל נעמד. הוא אוחז בזרועותיה. "תאמיני לי שאני מבין איך את מרגישה, אבל זה למען הבטיחות שלנו!"
"אם הם יהרגו אותו כי לא יאמר כלום אז מה זה ישנה?"
הוויכוח ממשיך. אני חושב, רק רע יצא מהיותה הולכת לשם אבל זאת המשפחה שלה, אף לא אחד יכול לכפות עליה לא לבקר את ליאו. היא תעשה את זה ואני צריך להיות שם כשתשבר!
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
