מרשים סוף כל סוף לליאו להיכנס אליי, לראות אותי. אני יושבת בחדר שבו הציבו אותי עד שאתחיל לדבר, ליאו נכנס. אנחנו מתחבקים חיבוק ארוך, נוזלים תוך כדי לישיבה על הרצפה. אני מתפרקת, נשברת, אני בוכה לתוך כתפו השמאלית.
"היי... תהיי חזקה!" הוא אומר. קולו מנחם, קול חזק ואוהב.
"זה קשה, כמה זמן אני אאלץ להיות פה? ליאו קשה לי!" אני שבורה לרסיסים. ידו מלטפת את גבי,
"העיקר הוא לא לומר כלום!" הוא לוחש את זה. "אני סומך עליך. הם אמרו שאם לא תאמרי כלום שיעיד נגדך ישחררו אותך בעוד כיומיים."
"יומיים?"
"כן... תשרדי את זה?"
"אני אשתדל." אני אומרת. הוא מרפה מהחיבוק, מוציא משקית שאביה עמו, משהו עטוף בנייר כסף.
"הבאתי לך קצת אוכל שהכנתי..." הוא אומר ואני מחבקת אותו שוב, נושקת ללחיו.
"תודה!" אני אומרת. אני פותחת את נייר הכסף ומתגלה שם לאפה עם שווארמה. "קנית בדרך לפה, אה?" הוא מהנהן לחיוב ואנחנו צוחקים, צחוק מתגלגל שמרפה את הבכי ממני. אני שוכבת בין ידיו, התגעגעתי אליו כל כך. שבוע שלם שאני סגורה פה.
"מיסה?" הוא קורה לי לאחר מספר דקות שקטות של אכילה.
"כן?"
"אני גיליתי מי דיווח עליך"
"מי?"
"את לא תהיי מרוצה מזה..." הוא מתחמק.
"נו מי?" הוא ממשיך לשתוק, נושך את שפתו התחתונה. "בבקשה תאמר לי." אני מתחננת.
"מישהי בשם... לי-יו!" הוא אומר לבסוף. אני מרגישה את פי נפער. "מיסה תרגעי..." הוא אומר.
"אני אהרוג את הילדה הזאת!" אני אומרת בלחש. אני קמה ממקומי, רוצה לרוץ ולנשוך את פרצופה, מספיק גנבה לי את החבר היא גם מדווחת עליי? אל סיפר לה על היותי אשת זאב? ליאו תופס בעדי, חובק את זרועותיו חזק סביבי, לא נותן לי לתקוף.
"תרגעי!" הוא מלטף את שערי ואני נרגעת, מרגישה את הדמעות צפות שוב בעיניי. אני רואה את ליאו, הוא יושב שם, חסר אונים, לא יכול לעזור מול אחותו הבוכיה.
אני רואה אותו רוצה לפרוץ בבכי אבל הוא מחזיק את עצמו חזק...
בשבילי.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
