בוקר. אנחנו מעירים את הילדה הקטנה. ארוחת בוקר מושקעת מונחת על השולחן מחכה רק לה. ליאו מביא אותה בין ידיו, היא מניחה את ראשה על כתפו עם ידיה חובקת את צווארו בכדי לא ליפול. הוא מניח את ידיו עליה, חובק את גופה הקטן. הוא מניח אותה על כיסא הבר הגבוהה, מול השולחן במטבח. הצלחת מונחת מולה, שני כדורי גלידה, שלושה פנקייקים וכוס חלב. היא שותה בצימאון ואוכלת ככל יכולותיה. ליאו יושב על ידה ואני עומדת מול השולחן, מביטים בה היא אוכלת בתאבון, נראה שהייתה רעבה.
"היי!" ליאו אומר, היא מרימה את מבטה עליו וחוזרת אל האוכל. "מהו שמך?"
היא מפנה את מבטה עיניים גדולות ניבטות אלינו, עיניים שחורות כמו השמיים בשעת הצייד. "שמי..." קולה עדין, יפה כל כך. "אמילי!" היא אומרת לבסוף, אחר מספר נגיסות.
"יש לך שם יפה!" אני אומרת.
"כן! דוד שלי נתן לי אותו." היא אומרת בחיוך.
"עם מי היית אתמול בלילה?" אני לא עוצרת את עצמי מלשאול. ליאו גוער בי בעזרת עיניו.
"אני לא יודעת!"
"מה זאת אומרת?"
"המישהו הזה... הוא חטף אותי. דוד שלי הלך לעבוד ההורים שלי היו בעבודה והמישהו הזה דפק. העוזרת שלנו הייתה אמורה לבוא לקחת אותי לגן אז כשהוא דפק הייתי בטוחה שזאת היא אבל הוא עמד שם ותפס בי חזק. הוא לקח אותי ליער, הוא כיוון אליי רובה ואז הזאבים האלו הגיעו, הם הצילו אותי!" אנחנו המומים.
"אין לך מה לדאוג... אנחנו נשמור עליך מהיום ואלא." ליאו אומר ואנחנו חובקים אותה.
"איך קוראים לכם?" היא שואלת ואנחנו מחייכים, מציגים את עצמנו בפניה.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
