אני רצה המומה, נכנסת אל תוך הלימוזינה. הנער שתקפנו הלילה. זהו אחיו. אני איני מאמינה למשמע אוזניי. אני פוקדת על ריה לנסוע ואנחנו נוסעים הביתה. כאשר אנו מגיעים אני פותחת את דלת הבית במהירות מתיישבת על הספה. אני טומנת את ראשי בכר הלבן, תואם את הספה.
"מה קרה?" ליאו שואל. הוא מתיישב על ידי חובק אותי חיבוק דב.
"הלילה!" אני אומרת לו.
"מה איתו?"
"אתמול בלילה. אנחנו תקפנו מישהו מהעיר. נער חדש שהגיע באותו היום לעיר הם עברו דירה." אני אומרת לו.
"אם השמועה שתקפו אותו זאבים תופץ נהיה בסכנה. יציבו שמירה על היער, ציידים." ליאו נבהל גם הוא. הוא מתהלך במעגלים הלוך ושוב. "חייבים לספר זאת לריוקו!" הוא אומר. אני מהנהנת לחיוב, מסכימה עם דבריו. אנחנו יוצאים מהבית נכנסים ללימוזינה. אנחנו מצווים על ריה להסיע אותנו אל עבר מסיבה שהוזמנו אליה ולבוא לאסוף אותנו בחזרה בעוד כארבע שעות. היא מקשיבה, יודעת שכרגיל אסור לה לשאול שאלות. אנחנו מגיעים לכניסה ליער, מתחילים לרוץ. אנחנו רצים כאהבת נפשנו. אבל לא כך, לא בלחץ הזה. אנחנו יורדים במורד הגבעה , חוצים את האגם מסביבו. אני עוצרת מתנשמת לאחר כשעה של ריצה.
"קדימה, בואי. אסור לעצור!" ליאו דוחק בעדי.
"ליאו אני לא יכולה עוד. בבקשה בוא נעצור!" אני אומרת לו. דמעות עומדות בעיניי. הוא מביט לסבביו בוחן שאין אדם בשטח. הוא נושם עמוק ומשנה את צורתו. הוא גדל והופך להיות זאב ענק, גובהו הוא כגובה מצחי. הוא מסמן לי לעלות עליו ואני מטפסת על גבו. אני נשכבת על פרוותו החומה, חובקת אותו חזק, משתדלת שלא ליפול.
והוא רץ הכי מהר שרגליו נושאות אותו.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
