פרק 11- מיסה:

114 11 0
                                    

אני לובשת את חולצת הבטן האדומה שלי, מכנס ג'ינס וג'קט ג'ינס מעטרים את גופי. אני אוספת את שערי השחור לקוקו גבוהה, שתי קווצות שיער יוצאות לי ממרכז המצח, פונות לשני הצדדים. אני מורחת קצת איפור, לובשת נעלי ספורט גבוהות ויוצאת מחדרי אני ניגשת אל הסלון, רואה את ליאו שוכב על הספה נושם עמוק. לילה ראשון שלו ללא צייד, הוא עבר אותו בסדר, חוץ מהעובדה שלא היה מסוגל לישון אף לא דקה אחת. אני ניגשת אליו, נושקת למצחו. "אני הולכת לבצע את המשימה שלי... תהיה בסדר?" אני שואלת.
"כן. לכי, תבצעי את המשימה ותחזירי לנו את הציד." הוא אומר, נושק למצחי ואני הולכת. אני פוסעת ברחוב השקט. הקור חודר מבעד לעצמותיי ואני חובקת את עצמי מנסה להתחמם. הייתי צריכה להביא את המעיל איתי. אני מתלבטת אם לחזור אבל מעדיפה להמשיך ללכת. אני מביטה ברחוב, רק כשאני בטוחה שהוא שומם אני מתחילה לרוץ, נותנת לרגליי לשאת אותי, אני מרגישה מרחפת. זמן רב שלא רצתי, אסור לי. אם מישהו יראה נערה רצה במהירות הזאת, זה יהיה בלתי רגיל ויעורר יותר מידי שאלות.

אני מגיעה לקניון, הולכת באטיות. אני מגיעה לקומה של הקולנוע, הוא עומד שם, מביט בשעון, אני מאחרת. אני נגשת אליו. "היי!" אני אומרת והוא מסובב את ראשו לעברי. חיוך מתפשט על פניו.
"איחרת!" הוא אומר.
"סליחה, הלכתי ברגל והגשם קצת הקשה עליי..." אני אומרת.
"את סחוטה, טוב, מה רואים?" הוא שואל."מה בא לך?" אני צריכה להתחבר אליו. בסוף אנחנו בוחרים ונכנסים לסרט. אנחנו נכנסים אל האולם ואני נצמדת אליו, מניחה את ידי בידו ומשעינה את ראשי עליו. אחרי הסרט אנחנו יושבים לדבר אוכלים ארוחת ערב ביחד, ומבלים ביחד. הוא הרבה יותר חמוד ממה שחשבתי, הוא גורם לי לחייך, לצחוק...

אסור! אני חייבת לדבוק במשימה! אני לא יכולה להתאהב בו באמת. אבל, מה עם הרגש חזק יותר מהיכולת?

מאחורי המסיכהWo Geschichten leben. Entdecke jetzt