פרק 40- אל:

75 10 3
                                    

לי-יו יושבת על הספה, אני מרגיש שאני מתהפך בכליי. מה לעזאזל אני אמור לעשות עכשיו? לומר ללי-יו שיש לי חברה וזה לא יכול לקרות בינינו? לומר למיסה שאני אוהב את לי-יו ואני לא יכול להיות איתה?מה לעשות? אני רוצה לצרוח.
*דפיקות*
"תפסיק להתחרפן ותפתח את הדלת!" אוליבר פוקד עליי. אני ניגש אל הדלת, פותח אותה. העולם חד משמעית שונא אותי!
מיסה עומדת בדלת. חיוך גדול ומאושר עומד שם. "היי!" היא אומרת.
"היי מיסה! נדבר מחר בבית ספר!" אני אומר לה, בא לסגור את הדלת אבל רגלה עוצרת מבעדי. אני דוחק בעדה שתלך ושנדבר מתישהו רק עכשיו אני עסוק אבל היא לא מסכימה ומבינה שמשהו קרה. "מיסה דיי! את לא תאהבי את מה שתגלי אם תבואי!" אני אומר לה וזה רק ממריץ אותה יותר.
"אמרנו שאין בינינו סודות." היא אומרת וצודקת. אני נאלץ לפתוח את הדלת והיא נכנסת."אוקיי... מה הסתרת ממני?" היא שואלת, קול עצבני.
"מיסה תכירי את לי-יו, לי-יו, זאת מיסה!" אני אומר. מיסה מביטה בלי-יו בהבעה משונה, כועסת, בסדר, אני לא יודע מה זה אומר.
"היי נעים מאוד אני לי-יו, חברה של אל!" לי-יו אומרת. מיסה פוערת את פיה.
"לא סיפרת לה?" מיסה.
.אני נושך את שפתי התחתונה. "כי לא ממש החלטתי... תביני, לא ידעתי שהיא תבוא." אני אומר, מנסה שהכל יהיה בסדר.
"טוב תבחר!"
"מישהו רוצה להסביר לי מה קורה פה? מי את?" לי-יו אומרת, רוצה לדעת.
"נעים מאוד אני מיסה, חברה של אל!" מיסה אומרת, אני רוצה לקבור את עצמי. מבטים מתוחים מתחלפים ביניהם.
איך נקלעתי למצב הזה?
שמשהו יסביר לי איך?!
אני צועק בפנים לעזרה.

מאחורי המסיכהWhere stories live. Discover now