פרק 36- אל:

65 9 0
                                    

אנחנו בגופנו זאב גדול ומאיים, קול חבטה נשמע משמאל, מיסה עוצרת, פונה לכיוון הרעש. מיסה כרגע זאבה גדולה, קצת יותר קטנה ממני אבל עדיין גדולה על יד בני אדם. היא שחורה בכל שערה לאורך גופה הזאבי. עיניה הירוקות על הזאב אפילו יפות יותר מבדרך כלל. אנחנו רצים, זה לצד זה, אני מרגיש את הרוח מלטפת את פרוותי, האדרנלין בי נמצא בשמיים, אני מריח ריח דם רטוב וזה גורם לעיניי להיפער. תשוקה. תאווה לדם ממלאת את בטני. אני רץ מהר יותר, מגיע אל הטרף.
בחור, נראה שהיה באמצע מסיבה כשציד הזאבים תפס אותו. אנחנו מקיפים אותו, חמישה זאבים. הוא עומד שם, על ידו נחה ילדה קטנה, סימן אנשי זאב מתנוסס על עורפה החשוף, שער קצר מעטר את ראשה. הסימן תופס את עיניי כולנו. מיסה מוסרת לליאו לקחת את הילדה הרחק מהמאורע, שלא תראה את זה. הוא פוסע קדימה תופס בילדה בחולצתה עם פיו ונעלם ביער. אנחנו מתקרבים אל הנער, צעד אחר צעד.
הציד הראשון שלי.
אנחנו בשנייה מקפצים אל עבר הנער, קורעים את בגדיו ואוכלים את בשרו הטרי, הוא נמצא שם מת תוך שניות ספורות. בהתחלה אני לא מרגיש בנוח לאכול אבל ברגע בו דמו נוגע בפי אני טורף, החיה נכנסת בי. אנחנו ממשיכים כך עד אשר קולות ירייה נשמעים ממרחקים ואז מיסה מובילה אותי אל מחוץ ליער, אנחנו משנים את צורתנו. מעמידים פניי אנשים רגילים אבל בפנים אני חייב להמשיך לטרוף. אני רוצה לחזור ליער לרוץ בין העצים השחורים מהלילה.
מיסה מושכת בידי. "תשלוט בעצמך אם אתה לא רוצה שנהיה כצון לטבח!" היא אומרת ואני נושם עמוק, מרגיע את נפשי הסוערת. הציד הראשון שלי היה מדהים, הרגשתי בעננים.

מאחורי המסיכהWhere stories live. Discover now