אני נכנסת בדלת הבית, שקט נפרש לפניי. "יש פה מישהו?" אני שואלת בקול, אין קול ואין עונה. אני מתיישבת על הספה הלבנה. אור שמשי מלטף את עור פניי. אני שומעת קולות מדלת הכניסה, ליאו נכנס. ליאו, אחי הגדול. הוא לובש סוודר שחור עם מכנס אפור. שער שחור רטוב נח על פניו, הוא רועד. עיניו הירוקות מכוסות משערו. הוא עומד על שטיח הכניסה של הבית, רטוב מכף רגל ועד ראש. נעליו אינן נוכחות על רגליו, הוא יחף. "איפה היית?" אני שואלת למראהו.
"מה שאת עשית... יצאתי לצוד!" הוא אומר. הוא פושט מעליו את הסוודר הרטוב מוריד גם את החולצה השחורה הקצרה שנחה על גופו, צמודה מהרטוב.
"עבר זמן רב מהלילה, הייתה אמור לחזור כבר!"
"נכון. לפי מה שאני רואה השעה שבע וחצי בבוקר, את לא מאחרת? אבא שלח את הלימוזינה לא בשביל שתאחרי ללימודים." הוא אומר קוטל את דבריי.
אני מביטה אל השעון, הוא צודק. נשארו לי דקות מועטות עד שהלימוזינה תגיע ואני אצטרך ללכת. אני נכנסת לחדרי בריצה מחליפה את בגדיי מהלילה הסוער מארגנת את תיק בית הספר שלי ויוצאת הלימוזינה כבר שם, ריה עומדת שם, אוחזת בדלת הפתוחה. "בוקר טוב ריה!" אני אומרת, משתדלת לא להירטב מהגשם החזק. אני נכנסת לשם והיא סוגרת את הדלת אחרי. הנסיעה עוברת בשקט כאשר אנו מופיעים בפתח בית הספר. ריה הולכת לצידי, מחזיקה מטרייה שתשמור עליי מפני הגשם.
אני יושבת בכיתה, חסרת כל עניין בשיעור המתמשך.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
