אור וחושך ביחד

ניקו

ניקו התיישב בשיעמום ובעייפות בשורה של כיתות ח' ביום הראשון ללימודים, האחד בספטמבר. הם היו אמורים לקבל את כיתות ז' הקטנטנים עכשיו בטקס חגיגי כמו שעשו לשכבה של ניקו בשנה שעברה, אבל ניקו מצא את עצמו בוהה בגבות התלמידים של השכבה שלו מרוב שיעמום. מסתבר שזה היה בדיוק אותו הטקס כמו בשנה שעברה, רק עם פנים אחרות, מה שגרם לניקו רק לזעוף פנים עוד יותר ולהתחיל להסתכל מסביב בתקווה שהזמן יעבור מהר יותר. הוא חיפש מישהו מסויים אחרי שראה באנחה שלכיתה שלו לא הצטרף אף אחד או אחת חדשים. בשנה שעברה היה איתו נער שסיים את כיתה י"ב כהמלווה האישי שלו בבית ספר בשנה הראשונה ואחרי שראו שניקו מתקשה להתאקלם לעומת שאר הילדים - קראו לו פרסי ג'קסון. ניקו קיווה שהוא עדיין יהיה פה השנה, אבל בבטן מתכווצת מאכזבה הוא גילה, אחרי שבדק בעיניו החומות כשוקולד והחדות כמו עיני נץ שלו טוב טוב את האיזור שבו היה עכשיו, שמסתבר שהוא כבר סיים י"ב. פרסי ו- ניקו התאמץ שלא לחשוב על הנערה הבלונדינית המפחידה עם העיניים האפורות - לא היו כאן. ניקו אהב לבהות בעיניו הירוקות כים של הנער ההוא בזמן שדיבר ועודד את ניקו להתאקלם בכיתה ובבית הספר וכשעשה לו סיורים. לדעת שהוא לא יהיה פה יותר... זה עורר בו גוש מציק בגרון. 

הוא חזר, מלא כעס של תסכול, ושנאה מעצמו, להסתכל בגבות התלמידים. עיניו נעצרו כשקלט שמישהו חדש בכל זאת כן הצטרף אליהם - לשכבה. היה לנער הזה שיער בלונדיני פרוע, וכשהוא הרגיש כנראה שמישהו מסתכל עליו הוא הסתובב וחייך בביישנות ענקית לניקו, אבל זה לא היה חיוך נבוך, של ' היי מה קורה אני חדש פה ואין לי שמץ איפה אני הצילו, ' מה שניקו ציפה לו, אלא זה היה חיוך של ' אני אשמח להיות חבר שלך. אם תרצה להיות גם שלי.' ניקו גילה עכשיו שלנער הזה יש עיניים כחולות כמו השמיים ביום בהיר, גוף שזוף. והכי חשוב, הבלונדיני החושש נראה פחות או יותר בגיל שלו. ניקו מצא את עצמו מחייך אליו בחזרה. לבסוף, הטקס נגמר, תודה לאל - לא שניקו היה אדם מאמין, בהתחשב בכך שאלוהים כביכול שנא אנשים מהסוג שלו - הוא מצא את עצמו הולך בחיוך רחב יוצא דופן בשבילו אל הנער החדש, כדי לברך אותו על זה שהוא בחר להצטרף דווקא אליהם ואולי גם כדי להגיד לו ממה וממי כדאי לו להיזהר. הנער בדיוק התחיל להסמיק כשניקו הגיע אליו, כשהמורה של ניקו משנה שעברה, שמסתבר שהמשיכה איתו גם השנה, זואי, התקרבה אליהם ונראתה משום מה מלאת הקלה כשראתה שם את ניקו. אף אחד מעולם כמעט לא נראה מלא הקלה מלראות שניקו נמצא לידו, והפה של ניקו התייבש עכשיו בגלל זה. הוא התחיל לחשוב שהוא הסתבך אולי במשהו, מה אולי, סביר להניח - אף אחד לא חיבב את ניקו יותר מדי בבית הספר. כבר מהיום הראשון בכיתה ז' קלטו אותו, ותמיד היו מעלילים עליו שהוא אשם במקום שהם יקחו את האחריות. לניקו לא היה שום סיכוי מול קבוצה גדולה, וכשהוא לובש רק שחור, עם שיער שחור ארוך ופרוע, לובש חולצה עם דוגמת גולגולות.

ניקו, מאז היום השחור ההוא שבו גילה מי הוא, היום בו נתקל לראשונה בעיניים הירוקות כים ההן, לבש רק שחור כדי שלא להתבלט. לצערו הוא לא ידע שזה יוביל לעוד דברים. "ניקו! מצויין. בדיוק האדם שחיפשתי." כן, הבטן של ניקו בהחלט התחילה להתהפך בעצבנות עכשיו. הוא עמד לחייך חיוך מתנצל לנער הבלונדיני החתי - החדש, החדש - כדי שלא יסבך אותו בסיפור שלו, הוא העדיף לסבול לבד - אבל אז זואי התחילה לחייך חיוך רחב כמעט כמו של ניקו מקודם. ניקו נשך שפתיים, מתכונן נפשית למשהו רע. "אני מצטער," הוא אמר בשקט. זואי בהתה בו. "על מה? באתי להגיד לך משהו." היא אמרה. ניקו חש את הפנים שלו מתלהטות עכשיו לצערו. הבטן שלו געשה עוד יותר עכשיו. הוא הסתכן בהגנבת מבט לנער, וגילה שהבלונדיני מחכה איתו עם מי שהייתה כנראה המורה שלו כי מבוגרת נוספת הניחה עכשיו בעדינות יד לבלונדיני על הכתף שלו. הלב של ניקו הלם בעוצמה כשהבין שהבלונדיני החדש עדיין כאן, וממש לידו ומסתכל עליו כאילו הוא פרופסור למשהו. כל אחד אחר היה עוזב אותו כבר מזמן. "באתי להגיד, או יותר נכון אולי לשאול אותך, ניקו, אם תהיה מוכן להיות המלווה של וויליאם אנדרו סולאס - זה וויל - " ' איזה שם יפה זה, וויליאם,' ניקו מצא את עצמו חושב כשהסתכל שוב עכשיו על העיניים הכחולות המדהימות של הנער החדש. ' וויל, וויל, וויל. הרבה יותר יפה מפרסי.' ובנוסף, גם לניקו היה שם אמצעי סודי.  ניקו המשיך לחשוב בעוד המורה של וויל, שנראה נבוך יותר ויותר מרגע לרגע ככל שזואי המשיכה לדבר, חייכה לניקו חיוך נעים ומלא תקווה שיסכים. -..."כמו ש - אתה זוכר את פרסי ג'קסון? משנה שעברה?" היא חיכתה שהוא יהנהן. ניקו לא חשב שהנער הבלונדיני יכול לזעוף, אבל עכשיו הוא בהחלט זעף מסיבה שניקו לא הבין. זואי חייכה שוב חיוך מלא הקלה והחיוך של המורה של וויל רק התרחב עכשיו, מה שניקו לא חשב לאפשרי. "אז תהינו לנו," זואי אמרה והחוותה אליה ולמורה של וויל ואז לשאר הצוות של כיתות ח', "אם תהיה מוכן להיות בתפקיד של פרסי בשביל וויל עד שהוא ירגיש מספיק בטוח בבית הספר שלנו." וויל נראה מיואש לרגע, אבל רק לרגע, כי מיד לאחר מכן העיניים שלו נראו מלאות הקלה כשניקו אמר, בלי לחשוב על זה יותר מדי, כמו תמיד, "אני מסכים."

הערת הכותבת:

אז הנה אחד מהפאנפיקים המדהימים והמומלצים שנתנו לי השראה לפאנפיק שלי:(אני מדגישה: ה ש ר א ה בלבד. העלילה הולכת להיות... אני די בטוחה שמקורית. ההדגשה זה בעיקר בשביל הסופרת)

https://www.wattpad.com/924637088-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%92%27%D7%9C%D7%95-%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%A7-1

כרגע יש לזה 16 פרקים, הסופרת עסוקה או בחופש הגדול כמו כולנו, קיצר עופו לקרוא את זה

בקרוב אני אביא את הפאנפיק השני שהביא לי השראה

אוקיי הנה השני:

https://www.wattpad.com/708134911-happy-pills-%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%A7-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%92%27%D7%9C%D7%95-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-1-%D7%90%D7%A3-%D7%A4%D7%A2%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8

זהו

כדאי לכם מאוד לקרוא את שניהם, אלו שתי סופרות מדהימות מוכשרות וחכמות

עכשיו אפשר להתחיל באופן רשמי^-^