אור וחושך ביחד

נק' מבט: ניקו

ניקו הלך בשתיקה נבוכה ליד הבלונדיני - וויל - בזמן שזה בחן את בית הספר והלך אחרי וליד ניקו, תלויי מתי, כמו גור ליד אימו. ניקו שקע במחשבותיו, שהלכו וקדרו. "אז כמה ילדים יש בכיתה שלנו?" וויל שאל לבסוף כעבור כעשר דקות שקטות. ניקו מלמל את התשובה. "המורה נחמדה?" וויל המשיך לשאול בסקרנות בריאה וניקו משך בכתפיו והנהן. זואי הייתה נחמדה מאוד. "אתה לא אחד שמדבר הרבה, נכון?" וויל אמר בחיוך. ניקו הרגיש שהוא מסמיק. "לא," אמר בקול צרוד ממבוכה ו וויל פרץ בצחוק. ניקו בהה בו ורצה רק שוויל יצחק עוד ועוד. הוא ניסה לחשוב על בדיחה או על משהו חיובי כדי שזה יקרה עכשיו. מה שהיה די קשה, כי ניקו חשב לרוב על דברים רעים ועצובים. "למה היית איתי בהסעה היום? לא ראיתי אותך אתמול." ניקו ציין לבסוף. וויל הנהן בהסכמה. "אתמול עברתי לבית החדש שלי," הסביר הבלונדיני. "עוד לא פירקנו אפילו את רוב הארגזים שלנו. החדר שלי הפוך לגמרי." ניקו חייך. "נשמע כמו החדר שלי בדרך כלל." אמר והם צחקו. "אז מה," וויל אמר כשהגיעו לדלת הכיתה. "אתה נראה נחמד מאוד. יש לך חברים? חברה?..." וויל שאל ונעצר. הלב של ניקו הלם שוב. חברים? פחח. חברה? הוא היסס. "יש לי חברה," אמר לבסוף. היי, בקרוב תהיה לו כל עוד זה תלויי בו. "רק התחלנו בזוגיות. אבל היא ממש..." ניקו הכריח את עצמו להגיד את המילה הבאה על מליסה החייכנית מהשכבה, "יפה." הצליח לומר לשמחתו. "אה." וויל אמר ובהה בדלת. ניקו אילץ את עצמו לחייך אליו בהרגעה ולפתוח אותה. 

כצפוי זואי כבר הייתה שם עם התיק שלה ויומן מורה גדול ושחור. "למה שאלת?" ניקו אמר כשהם התיישבו וכשכל הכיתה רעשה וגעשה מהתרגשות. וויל הסמיק. "אני ביסקסואל. אבל אני יותר מתאהב בבנים, לצערי - אתה יודע, עם כל זה שאני בלונדיני חתיך עם עיניים כחולות. היו לי כבר כמה חברות, אפילו שני חברים בנים. אבל  היו, ונראית לי ממש חמוד, ומאחר ואנחנו במאה העשרים ואחת,  אז חשבתי... לא משנה כבר," הבלונדיני אמר באומללות. הלב של ניקו השתולל בעקבות המשפט והוא קרס בכיסא התלמיד הכחול מפלסטיק קשה שלו. מה וויל אמר עכשיו?