אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הם למדו ממש קצת היסטוריה, ואז המורה הכריזה על סיור בבית הספר בשביל התלמיד החדש - כלומר בשבילו. כולם הסתובבו כדי להסתכל עליו ו וויל אילץ את עצמו לחייך ולנופף בביישנות. ניקו עדיין נראה אומלל לידו, ו וויל קדח בראשו בניסיון למצוא לזה פיתרון בזמן השיעור. לבסוף הוא הגיע למסקנה. בתחילת הסיור זואי פחות או יותר פקדה עליו להיות עם ניקו, שנראה דווקא די שמח מזה. וויל הניח שניקו שינה את דעתו אחרי הלוקרים, אולי. "אני אשמח לבוא אליך היום," ניקו אמר. "נוכל לסדר את החדר שלך." וויל הנהן בחיוך. "יש לי גם אחים," אמר. "אבל הם נחמדים. אה,ותתכונן לבית מקבל - כי הבנתי שאתה שונא כל מיני אנשים." הוא הזעיף פנים בזמן שניקו נרתע כמה צעדים די גדולים לאחור. "אני לא שונא. אני פשוט - לא אוהב. לא התכוונתי ככה." הוא דיבר מהר. "אני מצטער."  ניקו הוסיף. וויל שילב ידיים. "שיהיה." אמר וניקו הסתכל עליו במבט מתחנן. "בוא נתחיל שוב, טוב? אני זה שאמור להיות הבוגר כאן. בוא, תראה איזה יפים השירותים." ניקו אמר והם צחקו. הם בדיוק הגיעו לשירותים, ומשם הכיתה הלכה בעקבות זואי למדשאה הגדולה של החטיבה בחוץ. "זה רק להפסקות ולמבריזים..." זואי הסבירה בחיבה ו וויל נתן לה בליבו נקודה. זואי הגניבה מבט לניקו כשסיימה לדבר, וכמה ילדים גיחכו בשקט לפני שרצו בעליזות לדשא. וויל רתח שוב כשניקו נשך שפתיים והשפיל מבט והלך בשקט מעכשיו. הוא נשם עמוק כששניהם התיישבו על אותו כר דשא. 

"אז ברוך הבא לבית הספר שלנו," ניקו מלמל עכשיו כאילו שלא קרה דבר, ו וויל זרם עם זה. "גם הוא מאוד מקבל. יש כאן נשפים גם ללהט"בים במקביל לנשפים הרגילים של כל מיני סיומים, כמו נשף סוף י"ב למשל. ואני אומר את זה כי גם בסוף כיתה ט' וח' יש נשפים אצלנו." "כאילו, השנה," וויל אמר וניקו משך בכתפיו לאישור. "אני לא הולך לדברים כאלה," ניקו אמר ושבר מקל בידו בעגמומיות. "כמו שאתה יכול בטח להבין." "אבל אמרת שיש לך חברה," וויל אמר בעדינות וניסה לא להישמע מריר. ניקו נראה מבוהל עכשיו. "כן - נכון. מליסה. היא יפה... מאוד. אני אוהב אותה, וכל הדברים האלה." ניקו בלע רוק ורעד לרגע ואז הסמיק. וויל נאנח. "טוב, היא הרוויחה מישהו חמוד ומתוק," אמר במרירות וניקו הסמיק עכשיו עוד יותר, אבל הנהן במבוכה. זואי הכריזה שהם חוזרים לכיתה והם הלכו עם כולם, אבל בסוף הכיתה הפעם, לפי התכנית של וויל. בסוף הסיור ניקו נראה מעודד, אחרי שוויל סיפר לו שגם הוא לא היה מקובל בבית הספר הקודם שלו - זאת הייתה האמת לצערו, והוא לא הגזים בדברים בשביל ניקו. "שם לאף אחד לא היה אכפת מאיך שאני נראה," וויל אמר כשהם התיישבו שוב במקום שלהם. "היה רק אכפת להם שאני חנון מקצועי." הוא אמר את זה במרירות שוב. ניקו חייך אליו בשעשוע ועיניו החומות כשוקולד נצצו קצת אפילו. "חנון? אתה?" ניקו גיחך. וויל חייך חיוך רחב. 

"כן. אני רוצה להיות רופא כשאני אהיה גדול, אז אני משקיע מאוד בביולוגיה. בכיתה י', כשיתחילו כל המגמות, אני מתכוון גם לבחור במגמת ביולוגיה אם זה עדיין יעניין אותי." אמר והתיישב כשהוא בוהה בניקו ושוקע בעיניו החומות הטובות, ולהפתעתו ניקו בהה בו בתהייה בחזרה. "רופא? זה החלום שלך?" ניקו אמר. וויל הנהן. "למה?" שאל. ניקו חייך שוב, ו וויל התאמץ שלא לצחוק בהנאה למראה. "סתם," ניקו אמר. "אבל אני תמיד רציתי לעשות משהו עם בעלי חיים. להציל אותם." "זה נשמע כמו חלום יפה," וויל אמר וניקו הסמיק. "תודה. גם שלך." עכשיו וויל הרגיש שהוא מסמיק והוא צחקק. ניקו גיחך שוב. "אתה גיי עד הסוף, מה?" אמר ו וויל הסמיק עוד יותר. "ביסקסואל. אבל כבר אמרתי לך שאני מתאהב יותר בבנים." אמר במבוכה ענקית. ניקו גיחך ופרע לעצמו את השיער. "אז אני חמוד?" אמר. וויל גלגל עיניים. "אתה תמיד חמוד," אמר.  ניקו הסתכל עכשיו בחלון והשתתק. וויל קילל את עצמו בליבו והתרכז בשיעורים מעכשיו.