אור וחושך ביחד

אנבת'

כוכבים, תגובות ואני ממשיך

ותשמרו על עצמכםן!❤️❤️❤️❤️

ואל תטוסו, עכשיו, בבקשה, כי זה מאוד מסוכן❤️❤️❤️❤️

נ.ב: הגענו לפרק 110 של הספר, אעאע

הפרק:

 ניקו קרס באופן לא אופייני לו, עכשיו, על אדמת היער שהם הגיעו אליה עכשיו, אחרי שהם לקחו את החרבות. הוא מלמל דברים וגנח. אנבת' פרשה לכולם את השקי שינה במהירות עקב כך עם השמיכות והכריות עכשיו בזמן שליאו הדליק להם מדורה, חמה ומנחמת, והתחיל כהרגלו לבשל. "אתה יודע, ג'ייסון צודק," ניקו אמר בישנוניות עכשיו ומתוך הדמדומים שלו כשריח טעים עלה וליאו הגיש לו קודם, כהחולה כאן. אנבת' עזרה לו לאכול בעדינות ובזהירות וכשהיא ראתה שהוא רועד ושקשה לו לאכול. "אתה באמת יכול לפתוח דוכן. תרוויח מלא כסף." הוא השתעל בסוף המשפט ואז הוא הקיא בשיח. אנבת' חיבקה אותו חזק אחר כך בתוכה עם שמיכה נוספת מהתיק שלה עד שזה נפסק. הוא רעד. אנבת' הסתכלה עליו בדאגה ושמה לו יד על המצח. היא מיד הסירה אותה. הוא בער. "ליאו, תגביר את האש. ניקו קופא כאן." היא אמרה לו. ליאו הנהן בדאגה ועשה זאת. "ליאו בוער לשירותכם," הוא אמר אחר כך בקול רציני. אנבת' נישקה את ניקו על המצח והשכיבה אותו לישון על כרית ושמיכה גם בנוסף לשק שינה. "תודה," ניקו מלמל לה אחר כך על הצד הימני שלו. "כמה זמן אני..." "יומיים, כבר," אנבת' אמרה בשקט. "אני חושבת שהגיע הזמן לעוד שיקויי חד קרן." ניקו חייך. לאנבת' עדיין היה מוזר לראות את הבחור מחייך. אבל היא שמחה בשבילו.

היא חיטטה עכשיו בתיקה עד שהגיעה לשיקויים ונתנה לניקו אחד עם קש. ניקו שתה ממנו עד שהוא נרדם. אנבת' לקחה לו את השיקויי מהפה בעדינות וזרקה בשקית וליטפה את ניקו בעדינות בשערו עכשיו. "מה אתה מכין, ליאו?" אנבת' שאלה וחיבקה את עצמה עכשיו. "טאקו בשר וסלט," אמר ליאו והגיש לה. אנבת' חייכה והם אכלו בשתיקה. "מה יקרה לבחור?" ליאו שאל בסוף והחווה במזלג שלו לניקו. "הוא יבריא," אנבת' אמרה בנחישות וחיבקה את ליאו ביד אחת לפני שהיא חזרה לאכול. "וכדאי. שמעת את וויל. הוא ירצח אותנו אם הוא לא יבריא. ואני די רוצה לחיות. כבר מתתי פעם." הוא אמר, והם צחקו, וזה היה נחמד. "אבל הם זוג נורא חמוד. אתה לא חושב?" אנבת' הסמיקה לדבריה וחזרה לאכול במהירות והסתכלה על ליאו בשאלה. "גדלתי בטקסס," אמר ליאו. "כולם שם די עדיין הומופובים. ומקסופובים. ועוד כל מיני דברים - פובים. אבל כן. את צודקת. עם כל הפוצי מוציא האלה, וה"אני אוהב אותך, ילד מוות.' " אנבת' צחקה שוב, בחיבה הפעם. ליאו הצליח לחייך לפני שחזר לאכול. "תלכי גם את לישון," אמר לה ליאו. "אני אשמור ראשון, ו...די כמעט אחרון, גם כן. אני ישנתי מספיק על פסטוס מקודם. ואני אשרוק במשרוקית של פסטוס אם יקרה משהו." "בסדר," הסכימה איתו אנבת', די מהר, להפתעתה. היא נישקה את ליאו על המצח, והוא מחה, אבל אנבת' לא יכלה להתאפק. הוא היה חבר טוב ומתחשב לקליפסו, והוא נרגע לאט לאט אפילו מניקו, ועודד והצחיק אותו גם אפילו. והוא נכנס גם לה ללב. לא ככה, אבל עדיין. היא חייכה והלכה לישון. ניקו כבר נחר מזמן. הוא מלמל על וויל מתוך דמדומים שהוא אוהב אותו ושהוא מתגעגע אליו. אנבת' גיחכה לעצמה לפני שליטפה אותו בשיער שלו בעדינות, חידשה לו את המטלית למצח, ונרדמה בעצמה בשק השינה שלה בכרית ובשמיכה שלה גם לחורף באנחה.