אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

וויל ידע שזהו זה. סיכוייו עם הנער האימו החמוד והנבוך - משהו בצורה חמודה, לפחות בעיני וויל, הפכו לאפס.  ניקו נהיה חיוור כמו סיד, כאילו שוויל אמר שסוף העולם מתקרב, ואז הוא מלמל משהו שוויל בקושי הצליח לשמוע מתוך סערת הרגשות שתקפה אותו בעקבות התגובה של ניקו אליו ולמה שהוא אמר, אבל זה נשמע כמו: "מצטער, אני סטרייט," ואז ניקו בהה בלוח כשהוא נראה שקוע בעצמו וכשהוא מתרחק כמה שיותר מוויל, גם עם הכיסא שלו. וויל בלע רוק בכוח ביחד עם העלבון מכל זה ופנה להסתכל גם על המורה, שעיניה השחורות הטובות נצצו בהתרגשות היום יותר מאתמול. וויל ניסה לחשוב חיובי עכשיו. הוא קיווה להתאקלם מהר כדי שיוכל להתרכז בלימודים. הוא קלט עכשיו בעקבות המחשבה הזאת שהוא תקוע עם ניקו לכל השנה, וברגע הזה החליט לבקש מישהו אחר. הוא קיבל את ניקו אחרי שביקר בבית הספר לפני תחילת הלימודים, עוד בחופש הגדול ובבית הקודם שלו, כדי לפגוש את המחנכת שלהם - כלומר את זואי כדי להכיר אותה - ושם היא הסבירה לו את תפקיד המלווה, נתנה לו שמות של ילדים, תיארה אותם עד כמה שיכלה באופי שלהם ו וויל בחר בניקו כי הוא סקרן אותו מאוד. אחר כך זואי שלפה את הפלאפון שלה מהתיק בהכירות והראתה לו גם תמונות של כולם מכל מיני טיולים ופעילויות מכיתה ז', משנה שעברה, והמראה של ניקו סקרן את וויל סופית. "בסדר. לא כל יום הוא טקס הכירות, אני חוששת. לכן כולם עכשיו להוציא דברים לקראת שיעור היסטוריה. קדימה..." הילדים רטנו דברים בשקט, כולל ניקו, שרטן בשקט מילים לא יפות כל כך על בית הספר.

אבל הם הלכו ללוקרים. וויל גילה עכשיו שהלוקר שלו נמצא ליד זה של ניקו. נהדר, חשב בזמן שהוציא את ספר ההיסטוריה והמחברת של המקצוע ואז נעל בחזרה את הלוקר בנשיכת שפתיים. "קדימה," ניקו אמר כשסיים לסגור איתו. "חשבתי שאתה לא מדבר איתי," וויל אמר בפליאה נרגזת כשחזרו לכיתה עם כולם. ניקו לא ענה, אבל הסתובב אליו. "למה שאני לא אדבר איתך? זה שאני לא - " ניקו נראה כנחנק עכשיו ממשהו שוויל לא הבין - "כמוך - " "אז אתה הומופוב?" וויל אמר בזעם ועם דמעות השפלה ושל כעס בעיניו. ידיו נקמצו גם לאגרופים. נדירים הזמנים בהם וויל כועס, אבל כשהוא כועס, כדאי מאוד להתרחק ממנו.  כמה ילדים הסתובבו בתהייה לשמע תחילת ריב באמצע הדרך לכיתה ונהיו סקרנים.  ניקו בלע רוק. וויל הבחין ככה שהילדים הקפידו להתרחק מניקו. כל האיזור של ניקו היה ריק, אבל לעומתו, כמה בנות כבר התחילו להסתכל בהערצה גלוייה על וויל - וזה היה רק היום השני שלו כאן.  כנראה שאף אחד עד היום לא העז לענות לילד הזה, וויל חשב בכעס משולב ב... אכזבה גדולה.  בינתיים ניקו נראה כמחפש נואשות תשובה לוויל. "אני... כן... רוצה להסתובב איתך," ניקו אמר עכשיו בקול שקט והשפיל את מבטו. המבט של הילדים עבר בינהם כמו במשחק פינג פונג.  אבל וויל הבחין בעוד משהו: העיניים של ניקו נראו רטובות עכשיו, כמו מדמעות. הלב של וויל נשבר עכשיו כשהבין את המצב החברתי של ניקו בבית הספר, והוא נשם עמוק  והחליט. "בסדר," וויל אמר בקול מרוכך. גם אם ניקו לא רוצה אותו בזוגיות, זה לא אומר שהוא לא יכול סתם להיות חבר שלו. "אז אנחנו חברים." וויל אמר. ניקו נרעד עכשיו ונראה כמו עלה נידף ברוח. וויל רצה לחבק אותו, אבל הוא עצר בעצמו בכוח. הוא לא רוצה להגיד על עצמו לאנשים זרים לגמרי - וגם, ניקו מתנהג כמו הומופוב.  והוא לא רצה גם לבחור צד כמו ילד קטן - כלומר, כמו רוב הילדים כאן. הוא מצמץ בחזקה עכשיו והסתכל מסביב כדי לראות אם משהו השתנה בינתיים. כמה בנות עכשיו - וגם בנים - הסתכלו על וויל עכשיו כאילו שיצא מדעתו או שנפל מהירח, או שניהם. הם נכנסו לכיתה, רוטנים שוב, הפעם על וויל כאילו שוויל עשה משהו נוראי. חלק מהם הפילו בלי בושה לניקו את הציוד מידיו והתנגשו בו. וויל ראה דמעות בפניו של ניקו עכשיו באופן רשמי, והוא הלך בזעם מהילדים כדי לעזור לו. "אני בסדר," ניקו מלמל ברעד והתכופף. 

אבל ניקו רעד כולו, אז הוא לא הצליח להרים שום דבר ורק האדים כולו בלחייו כשניסה וכשוויל הצליח. "לקבל עזרה זאת לא בושה," וויל אמר בביישנות ובעדינות ועזר לו לקום שוב. ניקו משך באף ונראה מושפל עד אפר ומצב רוחו נראה בריצפה. "תודה." מלמל בלי להסתכל על וויל. וויל אילץ את עצמו לחייך. "בשביל מה יש חברים?" ניקו חייך קצת והם נכנסו לכיתה. אבל וויל יכל להישבע בלב כבד ששקע מיד כמו אבן למשפט רגע אחר כך שהוא שומע את ניקו אומר לעצמו כשנכנסו במלמול מריר: "אני לא יודע בשביל מה יש חברים, כי תמיד כולם בוגדים בי."

הערת הכותבת:

אני יעלה פרקים פשוט מתי שבא לי. דמיינתי את הפאנפיק הזה המון זמן, רובו די מוכן לי כבר בראש.