אור וחושך ביחד

נק' מבט: פרסי

פרסי הלך מאושר במחנה. הוא פגש שוב את כולם. רובם החטיפו לו, וקלאריס כמעט שוב הטביעה אותו בשירותים, אבל פרסי חייך לעצמו ונחלץ בקלות והלך, משאיר את קלאריס המומה וזועמת ונוטפת מי ביוב. הוא נעמד מול הביתנים והסתכל על "מחנה יופיטר". הם הקימו חתיכת הגנות. ואז השבעה והשלישייה החליטו לטייל כולם במחנה ולסקור את המחנות ולסכם את המסע. פרסי התאמץ לא לחשוב שהם שישה עכשיו. ליאו עדיין נעדר. לפרסי היה חשד מציק שזה קשור איכשהו בקליפסו, אבל הוא לא הצליח לשים על זה את האצבע. הוא שילב ידיים עם אנבת' ונשם עמוק שוב ושוב. בעיני רוחו ראה את דמסן ובוב מקריבים את עצמם למענם וזה עירער אותו. עם ההתוודאות של ניקו אתמול הוא כבר השלים. במהלך הלילה הוא חשב על זה הרבה, ולבסוף הגיע למסקנה שהם צריכים לדבר. אבל זה הלחיץ אותו, כי הבחור התחזק עם השנים בכוחות שלו. אז הוא דחה שוב ושוב את השיחה ובינתיים חיכה לראות איך הדברים יתפתחו. בבוקר ריינה לקחה אותו לשיחה, ואז ג'ייסון ואז פייפר. הוא נדהם עם שילוב של התבייש שהיה היחיד כמעט שלא ידע מכך. הוא בחן את ניקו, שעכשיו חייך ליד ריינה. היה מרגיע לראות אותו מחייך ולדעת שהוא עם וויל. בעקבות השיחה,המתח בינו לבין ניקו רק התגבר, מה שפרסי כמובן לא חשב שאפשרי, אבל מצד שני, אנבת' נראתה רגועה סוף סוף עם שניהם, והיא צחקה עם כולם. הדבר הרגיע מעט את פרסי והוא הצטרף. הם צחקו פשוט כי היו בחיים. וכן, הם הגיעו למצב שפל מאוד אם הם צוחקים מזה. זה גם אחד מהדברים של 'אל תעשו את זה בבית, ילדים.' ואז פרסי חשב על משהו. 

"אנבת'" הוא אמר. "הגשמת את החלום שלך. היית בפרתנון." אנבת' צחקה שוב ונישקה אותו על הלחי. "אתה צודק. אבל הייתי מעדיפה שזה לא יהיה ככה." אמרה בחיוך, אבל עיניה היו עצובות. פרסי קלט שגם היא חושבת על בוב ודמסן, והוא תהה אם גם לה היו סיוטים על טרטרוס ועל המלחמה הלילה.  "למה לא להגשים את זה?" פייפר ליד ג'ייסון שאלה בהרמת גבה. הייזל הנהנה ליד פרנק בהסכמה. "כן. אני חושבת שכולנו צריכים לטוס לפרתנון כפיצוי." "אמרה בת פלוטו," פרנק אמר והייזל הסמיקה. פרנק צחק וחיבק אותה. "אני לא רוצה להרוס או משהו" אמר פרסי. "אבל אני בן פוסידון." "ואני בן זאוס, זוכר? אל השחקים וכל זה. אבא שלי לא יעז לפגוע בך איתי." ג'ייסון אמר בחיוך. פרסי השמיט את הכתפיים. "אולי." הסכים. "אבל..." ניקו אמר בהיסוס. ריינה נצמדה אליו. "גם וויל יוכל לבוא." אמרה ברוך. ניקו האדים כולו בפניו עכשיו, וזה היה חמוד.  אנבת' קרצה לפרסי בסתר מעיני כולם, ופרסי השיב בחיוך קטן. "זה לא מה שהתכוונתי להגיד." "מה שתגיד," ג׳ייסון אמר וצחקק באופן שהפתיע אותם. פרסי התחיל לרשום לעצמו עקב כך רעיונות לדברים שישאל אותו בשיחה. ניקו בינתיים רטן משהו במלמול באיטלקית ואז נשם עמוק. "התכוונ- ה ת כ ו ו נ ת י לומ...לומר שעכשיו ירדפו אחרינו מיליון מפלצות, כי הבסנו את גאיה. אז אם נטוס... ועוד לפרתנון-" הוא סיים ואז החמיץ פנים לג'ייסון וחזר להיצמד לריינה כשהוא נבוך, שחייכה ברוך וליטפה אותו. פרסי הרגיש כאילו בעטו בו בבטן עכשיו משום מה ונשם עמוק כדי להעלים קצת את רגשות האשמה, לפני שיקיא אותם. "נכון," הייזל אמרה וקימטה את המצח והפשירה מעט את האווירה. לפרסי שוב ירד החיוך, כי נזכר בליאו, שהוא היה הכי טוב בזה מכולם. הוא בהחלט יצטרך להעלות בכמה דרגות את חוש ההומור שלו. "צריך לתכנן את זה," אנבת' אמרה וחייכה, מעודדת. תוכניות, פרסי ידע, תמיד עודדו אותה. זה גרם גם לו להירגע קצת. אם אנבת' הייתה רגועה, גם הוא. הוא הכי נרגע כשחשב שהם שוב במחנה, ליד האגם הטוב, ופרסי חזר לחייך. ואז הוא קלט שג'ייסון בוחן אותו והוא הסתכל עליו בשאלה. מעיניו של ג'ייסון הוא הבין שצפוייה להם עוד שיחה ופרסי הנהן הנהון כמעט בלתי מורגש, ג'ייסון גם והם חזרו לשיחה של כולם. "אתם תראו שאנחנו עוד נטוס, עם אישור של כולם או בלי אישור של כולם." אנבת'אמרה בחגיגיות ופרסי נהיה מודאג. זאוס עדיין הלחיץ אותו, למרות מה שג'ייסון אמר.