אור וחושך ביחד

נק' מבט: ניקו

"מרוצה?" ניקו אמר ונאנח אחר כך כשהתיישב שוב ליד וויל, שבינתיים חיסל כבר חצי כוס שוקו ועבר לזלול מרשמלואים. ניקו בהה במטושטש בוויל, שנראה חמוד לאלים כשאכל ועם אבקת מרשמלו לבן על פניו השזופות מהזמן שלהם במבוך "הקסום." העירפול להוריהם המאמצים היה חצי - כמעט - אמת. וויל בלע, לצערו של ניקו, שהתחיל כבר לטבוע בעיניו הכחולות כבדולח של וויל, וחייך אליו. "כן. טוב שעשית את זה - כל הכבוד. יהיה בסדר." וויל הבטיח לו. "כולנו נשמור עליך." ניקו כבר לא הקשיב לו אבל; הוא רכן לוויל ונישק אותו. וויל שיתף פעולה, אבל זאת הייתה נשיקה קצרצרה. הם פחדו מהאנשים, לשם שינוי גם וויל, ניקו חשב לעצמו. "בוא נלך," ניקו התחנן כשהמוזיקה התחילה להיות קופצנית. אבל וויל נראה משועשע והוא תפס ביד הימנית של ניקו, שתה עוד קצת מהשוקו, האכיל את שניהם במרשמלו, כל אחד מרשמלו לבן אחד, ואז וויל גרר את שניהם למחסן שבו ניקו נפרד קודם ממליסה. ניקו קיווה בכל מאודו שהיא בסדר עכשיו. הוא ידבר איתה בעוד חודש כדי שיהיה לה זמן להתאושש ולעכל את זה קצת. אבל דבר דבר. וויל חיבק אותו עכשיו בכתפיו וניקו מצא את עצמו מחייך לעיניים כחולות, שחייכו בערמומיות בחזרה. ואז וויל נישק אותו. ניקו זרם. וויל העמיק את הנשיקה בעוד דלת המחסן נטרקת באנקה מעוררת רחמים מאחוריהם. השפתיים של וויל היו חמות ורכות כמו אור שמש, מגע גופו חמים ורך גם הוא. ניקו העמיק הוא את הנשיקה הפעם, מחבק את וויל גם לשם שינוי. היה כל כך טוב להרגיש את האהבה שלו לנער הבלונדיני הזה באופן חופשי סוף סוף. 

הוא חשב על פרסי לרגע והבליע צחוק. אנבת' המסכנה. ניקו תהה לרגע גם מה קורה במחנה החצויים עכשיו. אפולו חזר להיות אל, ויש לקוות שהאדס יאהב את וויל. ניקו הרגיש סחרחורת קלה עכשיו למחשבה על החיים המיתיים שלהם במקום הרגיל הזה. אבל לבסוף וויל התנתק ממנו, וניקו יבב במחאה. וויל צחק וניקו הסמיק כולו, אבל הצטרף אליו. "אני אוהב אותך," אמר והפתיע את עצמו. הוא התנשף ו וויל הסמיק. "גם אני אוהב אותך, ניקו." אמר. הם התחבקו שוב, הפעם חיבוק ארוך מאוד. ניקו הרגיש שהוא היה יכול לחבק את וויל לנצח. אבל בסוף וויל נתן לו יד בעדינות, כי ניקו לא היה מסוגל לדבר או לזוז, והאמת שאם ליבו לא היה דופק בפראות הוא גם היה שוכח לנשום מרוב שטבע בעיניו היפות של וויל. וויל גרר אותו החוצה מהאולם והם הלכו יד ביד בחשיכה. ניקו חייך כל הזמן חיוך מטופש ו וויל והוא דיברו על הכל, מחזיקים ידיים כל הזמן וצמודים אחד לשני.  לבסוף הם הגיעו לבית של וויל, וויל נישק את ניקו קצרות בשפתיו והלך. ניקו דילג הביתה. הוא לא הופתע למצוא את אליוט מבואס מול שיעורי בית, אבל אמא של ניקו, ג'סלין, החזיקה משהו בידיה. זה נראה כמו אישור למשהו. ניקו הסתכל עליה בשאלה. "יש לכם טיול סוף שנה בקרוב, ניקו," ג'סלין אמרה. "אתה רוצה ללכת?" שאלה אותו וניקו הנהן. אמא שלו הנהנה וחתמה על האישור ואז הניחה אותו על השולחן. ואז היא חייכה לעצמה. "איך היה הערב?" שאלה וחיבקה את ניקו, הרימה אותו והתיישבה איתו ליד אליוט, שרטן משהו לא יפה על לימודי הברית החדשה. (הערת הכותבת: זה שיעורי תנ"ך בשביל חו''ל, עד כמה שאני יודעת.) 

ניקו קיווה שישו לא נעלב. מה שהזכיר לו את השיחה שהוא צריך לעשות עם מליסה עוד חודש. "היה נחמד," ניקו אמר בהיסוס. "איך היה עם וויל?" אימו שאלה וליטפה אותו בעדינות וגם את אליוט. ניקו התפתל. "בסדר." מלמל. ג'סלין חייכה וחיבקה אותו. "לך לנוח." אמרה. ניקו חייך אליה בעייפות והלך לישון.