אור וחושך ביחד

שום דבר לא קורה. זה נס(אפולו)

הרגשתי שהפנים שלי אדומות כמו השמש," הודה ניקו. הוא השפיל את המבט לדשא עכשיו בזעף חמוד כזה. חייכתי. "אז לא יכולתי פשוט להישאר שם, אפולו." עיניו החומות התמלאו דמעות. "לא יכולתי." נתתי לו יד בעדינות. "זה בסדר. זה הגיוני לגמרי." אמרתי ברוך. ניקו בא אליי והתייפח בתוכי עכשיו. חיבקתי ותמכתי בו בליטופים מעלה מטה בגב בידייי. הרהרתי. הוא היה די קרוב לגילה של מג, בן חמש עשרה וחצי. הוא היה יכול להיות אח קטן בשבילי. "אפילו לא בחלומות," ריינה חייכה אליי כשהגיעה אלינו עכשיו. היא נישקה אותי בלחי עכשיו וליטפה את ניקו בעדינות ובחיוך רך ואוהב. הוא מיד בא אליה והתכרבל בה בפינוק, לראשונה בחייו, כמו שמגיע לו. ריינה תמכה בו. החצוייה נראתה מהורהרת. הסתכלתי עליה בשאלה גדולה.

"חשבת עכשיו לקחת אותו ממני כאח קטן עכשיו, נכון, אפולו? אני יודעת לקרוא מבטים." היא אמרה בחיבה לבסוף וחייכה חיוך רחב. גלגלתי עיניים. היא צחקקה. ניקו הסתכל על שנינו בתהייה. עיניו היו אדומות ונפוחות, ועל פניו עוד זלגו לפעמים דמעות לרוב, אבל הוא לא שם לב אליהן. "אתם זוג." הוא ציין. חייכתי אליו וליטפתי אותו בכתפו בעדינות. ריינה הנהנה, ולניקו היה טיק בעין. "נפלא. מזל טוב." הוא היסס. "תודה." אמרנו ביחד, וריינה גיחכה ונשקה אותו על המצח. ניקו נראה מהורהר. "אני אוהב את וויל." הוא אמר לבסוף. הוא פנה אליי. "הוא נפלא, אפולו, הבן שלך. אבל לפעמים אני פשוט... לפעמים אני פשוט לא מסוגל. אני נתקע. אני כמו פעם. אני..." קולו נתקע והוא שב ופרץ בבכי. ריינה ואני חיבקנו אותו חזק. "זה בסדר. הכל בסדר, ניקו." אמרנו לו בעדינות. "הכל הגיוני לגמרי." ריינה הוסיפה. "אני גם בוכה כל הזמן," ניקו רטן.

"אתה שובר את החומות שבנית סביבך, לאט לאט," הסברתי לו. "זה קורה כי הגוף שלך מרגיש שאתה מוגן סוף סוף. תן לזה להיגמר, ותקיף את עצמך באנשים שאוהבים את עצמך כמו שאתה." ניקו קימט את המצח. "אז אני מרגיש שאני יכול להיות..." ניקו אמר, ואז פניו בערו בסומק עז. הוא התפתל. "אתה לא חייב להגיד את זה," ריינה לחשה לו בתוקף רך, ליטפה אותו ואז הסתכלה עליי בחדות ונתנה לי יד בכוח. הנהנתי מעליו לה. "הומוסקסואל," אמרתי ברוך ובשקט. ניקו הסמיק. "כן. זה." הוא היסס ואמר בקול גבוה וצרוד. ריינה צחקה בשקט וחיבקה אותו חזק. נשענתי עליה בראשי ויחד נחנו שם.