אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הם חזרו למראה נורא. ג'ימי נאנח באוהל שלו ושל מיי. מיי נראתה מכווצת לידו וליטפה אותו ללא הרף ומלמלה לג'ימי דברים שוויל לא שמע ממקומם. וויל מיהר אליהם עכשיו מיד כמובן - אחרי שהוציא את ערכת העזרה הראשונה שלו, שתמיד הייתה איתו, למזל טוב. ניקו נראה חיוור יותר מהרגיל עכשיו. הוא קפא בכניסה למחנה הזמני שלהם ובהה באדמה. וויל נישק אותו על הלחי ומיהר לאוהל. הוא בדק את ג'ימי, שנשם נשימות איטיות וכבדות בשק שינה שלו. וויל נשם בהקלה כשזיהה את התסמינים. "שפעת," אמר אחר כך, כשמיי נכנסה שוב לאוהל במבט קודר. "אתה תהיה בסדר, ג'ימי." הוא המשיך להגיד, ואז פנה למיי בזמן ששלף פנקס ועיפרון ומחק כמו רופא מוסמך מהערכה. "מה קרה בדיוק, מיי? אני חייב לדעת את הפרטים." אמר. מיי יבבה. "הוא קרס פשוט כשחזרנו. זאת בטוח שפעת." אמרה בקול מיואש. וויל קימט את המצח אבל רשם מתחת לכותרת ' ג'ימי ' את מה שמיי אמרה בפנקס שלו, בעוד זואי המחנכת שלהם נכנסת לאוהל בליווי ניקו. וויל הראה לזואי את הפנקס בגאווה קטנה. ג'ימי היה החולה הראשון שלו. "כבר בדקתי הכל," אמר בטון רגוע כדי להרגיע גם את האחרים. ניקו קימט את המצח בכניסה לאוהל. "זאת רק שפעת." וויל סיים לדבר בזמן שזואי בדקה את ג'ימי בכך שהניחה לו יד על המצח. "אני מודה לך מאוד על זה, וויל, אבל תן לגדולים לדבר, בסדר?" זואי אמרה בהיסח הדעת. וויל נעלב. הוא רשם לעצמו בלב עכשיו לעולם לא לדבר יותר ככה. לכן הוא קם עכשיו לזואי בעקשנות. 

הוא קלט את ניקו עכשיו מחייך אליו בהערצה בצד האוהל וליד שולחן מתקפל קטן של מיי וג'ימי, מה שעודד את וויל להמשיך במעשיו. וויל פרש את הפנקס ממש מול פניי המחנכת, שהסתכלה עליו במורת רוח. כשוויל טפח בעיפרון הפשוט על הפנקס, זואי נשכה שפתיים. "הנה. כתבתי פה הכל. יש לג'ימי את כל התסמינים של שפעת. זיעה מיוחדת. הוא נושם כבד כזה." הוא אמר בקול רשמי בכוונה. ניקו נראה עכשיו כמתאפק שלא למחוא כפיים בכיסא הקטן שעליו ישב עכשיו ליד השולחן הקטן. וויל חייך לעצמו ואז הסתכל על זואי בציפייה. "אני מצטערת, וויל," זואי אמרה בקול מרוכך. "אבל אנחנו עדיין צריכים רופאים מוסמכים. קראנו להם. עוד מעט - או, הנה - מצויין." זואי נשמה בהקלה בזמן ששני רופאים חמורי סבר הגיעו עכשיו עם אלונקה. וויל נשך שפתיים בזמן שניקו גרר אותו אליו לשם שינוי. "אל תתעסק איתם, סולאס," ניקו אמר. "הם מקצועיים. אתה לא רוצה להסתבך." "אבל גם אני מקצועי," וויל רטן באופן לא אופייני בזמן שקרס לכיסא קטן נוסף. הוא קלט שזה דומה לדייט עכשיו, מה שהם עושים, והסמיק למחשבה. "אתה לומד להיות מקצועי," ניקו אמר בעדינות והתיישב לידו עם הכיסא שלו. "הם כבר מקצועיים." "ששש," זואי היסתה אותם ו וויל קלט שכולם מסתכלים עליהם עכשיו. ניקו נהיה אדום כמו עגבניה עכשיו והוא נמלט מהאוהל. וויל חייך חיוך נבוך ומתנצל, מלמל לזואי שהוא הולך לאוהל שלהם בזמן שאסף את הפנקס, העיפרון והערכה שלו לידיו, זאת הנהנה ו וויל התחיל ללכת, אלא שאז הוא ראה שג'ימי מחייך אליו במאמץ כשרופא אחד החווה אליו בידו בשביל וויל.

"תודה, אדוני הרופא," ג'ימי אמר ו וויל כחכח בגרונו במבוכה ענקית. הרופא המוסמך לידם נראה משועשע. "בבקשה, ג'ימי תומפסון," מלמל. ג'ימי עצם עיניים בחיוך ו וויל הרגיש מוזר. זואי דחפה אותו ליציאה ו וויל יצא כשהרופאים התחילו לטפל בג'ימי. הוא חייך חיוך מטופש וענק בדרך לאוהל שלו ושל ניקו ומצא את ניקו אומלל בשולחן הקטן שלהם. "זאת רק שפעת," וויל חזר על דבריו בזמן שנכנס וסגר את האוהל. ניקו חייך חיוך חלוש בזמן שהתיישב לידו וחיבק אותו. הוא ראה שדף העבודה מונח עכשיו על השולחן עם חוות החיפושיות המלאה לידו, שעכשיו נמנמו בשביעות רצון ובטן גם יחד בחווה שלהן. וויל חידש את מלאי האוכל שלהן, חידש גם את מלאי המים, ווידא עם מקל עץ שהחורים לאוויר בסדר,  ואז חזר לשבת ליד ניקו בשתיקה. הוא חשב על ג'ימי בדאגה קלה, על הדברים של זואי, ועל הרופאים - ועל כך שהוא יהיה, בתקווה, בדיוק כמוהם בעתיד, וחייך חיוך קלוש לעצמו עכשיו. "זה לא זה." ניקו אמר בקול אומלל והעיר אותו ממחשבותיו. "אני לא יודע מה לעשות איתך כשאני עם עוד אנשים." ניקו מלמל והשפיל את מבטו. וויל נמס וליטף את שערו השחור והארוך של ניקו בעדינות. "פשוט תהיה אתה. זה לא מזיז להם את האתה יודע מה." וויל אמר והוציא מניקו צחוק. "אתה אף פעם לא מקלל?" ניקו אמר בחיוך שוב, וגרם לוויל להסמיק בשביעות רצון. "לא." ניקו הסתכל עליו בשעשוע מודאג והסתובב אליו גם בגופו עכשיו, ככה שברכיהם התחככו אחת בשנייה והלב של וויל הלם בעוצמה. "מענייו מה יקרה בעתיד." אמר ניקו בקול מהורהר והסתכל עליו. וויל חייך אליו חיוך ערמומי. "יש לי רעיון קטן," אמר, ונישק אותו. הוא חיבק אותו וניקו נשען עליו. "אפשר לדבר על זה רגע על זה שזאת הנשיקה השנייה שלי אי פעם?" ניקו אמר עליו כשסיימו וכשהתנתקו. וויל האדים כולו בלחייו. "בטח, מלאך המוות, כל מה שישמח אותך," אמר בעדינות ובלב דופק בשמחה.  ניקו חייך לתקרה ועיניו החומות נצצו לשם שינוי - שערו הארוך היה פרוע לכל מיני כיוונים, הופך ככה את ניקו לחמוד עוד יותר - מה שגרם לוויל לנשק אותו שוב. "נשיקה שלישית," אמר וויל אחר כך והם צחקו בשקט, בהתחשב במצב. בעוד וויל מלטף אותו באיטיות, ניקו עבר לישיבה על וויל ונמנם עליו. וויל חיבק אותו וחשב שהלוואי שהרגע הזה היה נמשך לנצח. כשניקו ישן, הוא נראה שליו מאוד. לבסוף הם הלכו לנוח, אחרי ארוחת סנדוויצ'ים קלה וכשהם משלבים ידיים.