אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הערת הכותבת: 

זה פרק קצר בכוונה. וגם אני לא רואה איך להמשיך את זה ושעדיין יהיה הפרק הבא. וגם כי אני קצת במחסום כתיבה. אם אתם מבינים אותי חח

הפרק:

וויל נשך שפתיים בזמן ששניהם צעדו בין משפחותיהם העליזות בשמש הקופחת. הלוואי שהיה קצת צל, גם בדרך, וויל חשב תוך כדי התנשפויות מאמץ. אם כבר מדברים על צל, ניקו הלך לידו ונראה אדום לגמרי, הפעם מהשמש. וויל הניח לניקו כובע על הראש וחייך קצת. ניקו שילב ידיים על החזה של עצמו בעייפות. "בחייך, " אמר. "מה?" וויל היתמם. "עכשיו אתה נראה חמוד יותר, וגם, תמיד תישאר ככה עכשיו בזכות הכובע." ניקו הסמיק כולו ומשך בכתפיו במבוכה. "בסדר," ג'יימס הכריז ליד טום, האבא המאמץ של וויל, שחייך עכשיו לאופק מתחת לכובע שלו. "נקים כאן את המחנה." ג'יימס סיים את המשפט ו וויל וניקו החליפו מבטים. "כולם לפרוש אוהלים!" טום הכריז בקול חגיגי. ' כולם ' היו המשפחה המאמצת של ניקו פלוס המשפחה המאמצת של וויל. "אני יכול להיות באוהל עם וויל?" וויל שמע את ניקו שואל את ג'יימס, וזה הנהן וניקו רץ אליו בשמחה יוצאת דופן. וויל חייך חיוך גדול. הטיול היה ליער כלשהו מול קניון. וויל די חשש מהקניון, אבל הם היו בתוך היער וגם נמצאו בתחילת היער. לא אמור לקרות להם משהו, והיער גם היה פתוח לתיירות. זה אומר שהוא בטוח. אז למה הייתה לוויל הרגשה רעה כזאת?