אור וחושך ביחד

חלק ללא כותרת 21

ניקו זז באי נחת במיטה בייסורי מצפון, אבל מצד שני הוא ידע שהוא צודק. הוא לא ינטוש את הייזל, גם לא בעד שום יהלום שבעולם. לבסוף, כשכמעט נרדם, וויל חזר והוא פתח עיניים בטישטוש והסמיק. "אני...אני מצטער -" הוא גמגם, אבל וויל הרים יד לעצור אותו בסימן. "זה בסדר, ניקו. אתה בסך הכל דואג לאחותך. אני טעיתי." וויל הודה וניקו קם ובהה בו בשאלה. לפחות בחושך הוא לא יכל לראות את המראה שלו, אז היה לו יותר ביטחון. וויל כחכח בגרון ונראה סמוק ומובך. "אני מבין שטעיתי. אתה צריך למצוא ולהציל את הייזל. אבל אני לא יכול לתת לך לצאת." "מה?" ניקו אמר שוב בכעס. "אבל אמרת -" וויל שוב סימן לו בידו עצירה, והמשיך. "אבל לבוא איתך אני יכול. כירון יסכים. זה מסע חיפושים רק שלנו." הלב של ניקו דפק והייתה לו סחרחורת ובחילה. רק שלהם? הוא הסמיק רק למחשבה. "כמובן, אם אתה מסכים" וויל אמר עוד במהירות ובצרידות. ניקו הנהן בקושי. "כן," הוא מלמל. "אבל מה גרם לך לשנות את דעתך?" הוא היה חייב לדעת. וויל עצם עיניים. "בבקשה אל תכעס עליי." ניקו התבלבל שוב. "אני דיברתי עם פרסי וג'ייסון עליך," וויל אמר בקול רועד. ניקו קרס במיטה שלו בעיניים עצומות. "היי, אני כבר יודע שאהבת את פרסי, וזה לא כאילו שגם אני לא אהבתי עוד" וויל אמר בתקיפות. "תתמקד, ילד מוות." ניקו זז באי נחת. "מה אמרתי לך על -" " 'לא,' כמו על כל דבר" וויל אמר ומשום מה חייך עכשיו. ניקו הסתכל עליו מטושטש. הייזל סובלת איפושהו עם פנדורה והוא מחייך. "אבל לדבר הבא אתה תגיד 'כן'. ניקו, המסע הזה יהיה משהו כמו דייט ראשון בשבילנו -" ניקו התחפר בשמיכה מרוב מבוכה, אבל וויל משך אותה ממנו והדליק את האור. ניקו נזכר בנשיקה, ואז האדים כולו ורצה להיעלם. זהו זה. ניקו נמלט מהביתן בבהלה מתוך כוונה ללכת ליער, אלא שנתקל בג'ייסון. "מה קרה, ניקו? אם אתה שוב בורח -" ג'ייסון אמר. ניקו בלע רוק והרגיש שהוא מזיע בפחד. "ל...ל..למה סיפרת לוויל על...קופ..." הוא מלמל. ג'ייסון הרצין וחיבק אותו. "אז זה העניין? ניקו, זה טוב שאין בינכם סודות." ניקו הניד בראשו על הכתף של ג'ייסון בעיניים עצומות. "גם הוא אהב עוד בנים בחיים שלו. " ניקו מלמל, קלט מה הוא אומר והסמיק.  "אבל....אני...למה שהוא יבוא למסע איתי? זה מסוכן -" "אולי עכשיו אתה מבין אותו" ג'ייסון אמר והסתכל על ניקו, שהתאמץ לא להתייפח כמו תינוק בכל הכוח. "אולי עכשיו אתה יודע למה הוא לא רוצה שתצא למסע." ניקו לא היה מסוגל לדבר. הוא החניק יבבות בקושי. "ניקו" ג'ייסון אמר. "קדימה. לבכות. עכשיו." הוא אמר וחיבק אותו. ניקו בכה. "אבל - אבל - אני לא רוצה שהוא יצא, זאת משימה שלי, הייזל בחיים בגללי, אם היא תמות שוב זה יהיה בגללי " ניקו מלמל ורעד. "ופרנק..." אלים, הוא לא רצה לחשוב מה עובר על פרנק עכשיו. אבל זה הזכיר לו משהו. "אתה לא אמור להיות פריאטור עכשיו באופן זמני עם פרנק?" ניקו שאל והתרחק מג'ייסון. ג'ייסון חייך לעצמו. "פרנק מסתדר עם דקוטה. אני חוזר לשם ביום ראשון. אתה מסיט את הנושא. וויל יצא איתך, ניקו, ואתה לא יכול למנוע את זה." ניקו האדים והניד בראשו.  "הוא...הוא אמר שזה יהיה כמו דייט ראשון בשבילנו" מלמל. "אבל...אני לא...אני לא רוצה -" "אתה כן" ג'ייסון אמר ושילב ידיים. "אני רואה בעיניים שלך שכן. אתה מאוהב בו, ניקו. זהו. זה הכל. זה לא פשע ולא שום דבר." ניקו שוב חטף סחרחורת. "אני לא מאוהב באף אחד. אתה ואבא שלי טועים -" "מתי דיברת עם האדס?" ג'ייסון שאל בפליאה. "אני אוהב את אנבת' " ניקו החליט להגיד את זה שוב וזז באי נחת, כי הבטן שלו התהפכה מהשקר. "ל..לא א..את....מישהו. לא אף בן. קופידון שיקר -" "איך א ל יכול לשקר?" ג'ייסון צחק. "ניקו, הפנים שלך אומרות שזה לא נכון. אתה ל א אוהב את אנבת'. אתה אוהב את וויל...." ניקו התעלף כאן מסיבה שלא הבין, והתעורר בביתן שלו כשוויל מזעיף לו פנים. 

"עדיין רוצה לצאת למסע? כי התעלפת שוב מאתנה פרתנוס הארור הזה." ניקו שמע קול מוכר כמו ממרחקים כעבור... הוא לא ידע כמה זמן בדיוק. הוא הרגיש קור בלתי מוסבר וקש בפיו. הוא שתה באיטיות וגילה שזה נקטר. כשסיים וויל הרחיק אותו ממנו והוא פתח עיניים בחולשה. "כן" הוא לחש. "כי זאת אחותי." וויל הנהן ונתן לו יד. ניקו היה חלש מכדי למחות ולהתנגד, והאמת, בינו לבין עצמו, הוא אהב את זה. "בסדר. אז תשמע, דיברתי עם כירון, אנחנו יוצאים למסע ביום ראשון." 'היום שג'ייסון חוזר לעזור לפרנק' חשב ניקו. ואז עלה לו רעיון. "אפשר לצרף גם את ג'ייסון? הוא...הוא עם כוחות חזקים. ואז נהיה גם שלושה אנשים -" "ואז גם תוכל גם לנקום בי על השיחה" וויל הקניט אותו והוא בלע רוק והידק את האחיזה בוויל. "אממ, סערות, הוריקנים...אפשר?" הוא אמר במבוכה. וויל הנהן וליטף אותו. ניקו עצם עיניים אחרי הסתכלות הודייה בוויל ונרדם.