אור וחושך ביחד

אפולו

"אפו - אָה. אויי." ניקו נעצר וקפא במקומו באימה כשמצא את ריינה ואותי מחובקים ככה. עיניו השחורות הטובות התרחבו באימה והוא הסתכל לצדדים בבהלה והסמיק כולו בפניו. "אני - אה - אני לא ידעתי - " הוא רעד. ריינה חייכה אליו, לשם שינויי במאמץ, ואז קמה וחיבקה אותו ופרעה לו את השיער כשהיא רועדת כולה. אני מיהרתי לקום, ואז למעוד, כמו גיבור אמיתי. "ניקו, זה בסדר. אני לא כועסת. וגם אפולו לא כועס." היא הסתכלה עליי בשאלה, והנהנתי במאמץ עצום. "אה. יופי..אז...אה..." ניקו גמגם, ואז בלע רוק במאמץ. "ראיתי..." הוא התחיל להגיד, אלא שאז וויל רץ אלינו, וריינה מיהרה לזוז הצידה ו וויל התנפל עליו בחיבוק, וניקו אפילו לא מחה, התקדמות אמיתית בשביל נער משנות השלושים. אני וריינה שילבנו ידיים. אם עדיין היה לי לב, הוא היה עכשיו רוקד ריקוד ניצחון. חבל שאני לא גם אל הניצחון.

"ניקו." וויל מחה דמעות מעיניו כשהוא התנתק ממנו. "מה מצאת?" וויל שאל. ניקו נראה בהלם. "אה..." הוא גמגם שוב. ריינה נתנה לו את היד השנייה שלה. "מצאנו...כן...זאת אומרת, מצאתי..." ניקו גמגם. "אה...את...הגדוד מפלצות...שהמאמן דיבר עליו." "נהדר," אמרתי. "משהו חדש?" שאלתי. ניקו קימט את המצח. הוא ו וויל שילבו גם ידיים, והרגשתי שהאהבה פורחת פה. חייכתי חיוך רחב. "אממ...לא." ניקו לחש. עיניו רפרפו. הוא נראה מותש. "רק..." "זימנת זומבים." וויל טפח על מצחו בעיניים עצומות. "הייתי צריך לדעת. שוב יש לך חשיכה ביד שלך. אני אגיד לכירון שלא עוד זומבים בקרוב." ניקו חייך אליו חיוך קטן. "בסדר," ניקו הסכים ונשם בהקלה. וויל הנהן וגרר אותו משם.

ראיתי אותם מתכרבלים בעץ אחד ו וויל שר לניקו בשקט ביוונית שיר עליי, מה שהיה מחמם לי את הלב לוּ, שוב, עדיין היה לי לב. אבל התחלתי להרגיש כמו דורותי עם כל המחשבות האלה, אז החלטתי להתחיל לדבר. "אז מה..." אמרתי, ואז קלטתי שאני מגמגם כמו ניקו, שיוצא עם בן זוג בפעם הראשונה. מה קורה לי? אני אל. אני כבר מנוסה. יצאתי גם עם גברים וגם עם נשים. וגם עם פסלים כמעט. ועם צמחים. הדריאדות פשוט הוקסמו ממני. "אז מה..." גמגמתי שוב. תהיתי אם אני סובל מתופעות לוואי מהיותי לסטר זו הפעם השלישית ברציפות. ריינה חייכה במאמץ ועברה לחבק את עצמה כמו וויל מקודם. 

הערת הכותב:

כוכבים חמודים שלכם ואני ממשיך!