אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

למחרת כולם, מלבד ג'ימי, ששתה רק כמה לגימות מים לפני שנרדם שוב, אכלו ארוחת בוקר, מיי במאמץ, ואז שני הרופאים המוסמכים הגיעו שוב, לקחו את ג'ימי על האלונקה למרפאת השדה שהקימו במחנה של המורים והשאירו אותו במרפאה. וויל וניקו וזואי הלכו איתם בתור, ניקו נשען על וויל ונותן לו יד כל הדרך, גורם בכך לכמה אנשים לנעוץ בהם מבטים לכמה שניות ואז להסב מבט כשוויל נעץ בהם מבט חד בחזרה, כי בכל פעם שהסתכלו עליהם, ניקו נראה על סף דמעות והתכווץ ופניו האדימו. לבסוף, תודה לאל, הם הגיעו למרפאה, זמן רב אחרי הרופאים כי בדרך הם הלכו בקצב של זואי. הם התיישבו על כיסאות בית ספר מחוץ למרפאה, ניקו באנחה. הוא נשען על וויל, שתמך בו בעדינות. לבסוף ניקו חזר לנחור. וויל חייך קצת. ניקו לא היה בן אדם של בוקר. כעבור שעתיים רופא אחד חזר אליהם. "לג'ימי יש משהו בראש," אמר. זואי הייתה בפנים עם ההורים של ג'ימי, שנסעו אליהם בתחילת הבוקר ועכשיו היו עם ג'ימי בפנים גם. "זה כואב לו ועושה לו מחלות. אבל זה יעבור." "זה לא..." וויל אמר בחשש. הרופא חייך אליהם בעידוד. "זה נראה רק כמו פטריות בראש. הכל בסדר. יש לזה משחה שג'ימי עכשיו קיבל למרוח על זה." ואז הרופא בחן אותם, שילב ידיים והלך. וויל נשך שפתיים ושמח בכל מאודו שניקו עדיין ישן. לא שהוא הבין איך - העצבים של וויל היו מרוטים. 

"בסדר," זואי חזרה אליהם והצליחה לחייך אליהם. "בואו נחזור לאוהל, חמודים." היא הסתכלה עליהם בחיבה ופרעה לניקו את השיער שלו. וויל הסמיק וזז באי נחת. "אה," אמר בקול צרוד. "הוא ישן." "אין בעיה," זואי אמרה בחביבות, ואז הרימה את ניקו לידיה בקלילות מפתיעה והניחה את ראשו על כתפה בעדינות ותמכה בגבו וברגליו בידיה וגם בראשו. וויל חייך ממבוכה. "בסדר," הסכים והם הלכו לאוהלים. "לא הספקנו לאסוף את הזחלים," וויל אמר בעצב. זואי הנהנה. "יש גם ככה שינוי בתוכניות של הטיול," אמרה. "לא בגלל מה שקרה. הוספנו משהו." היא חייכה. "חכה ותראה, וויליאם." וויל נשך שפתיים והנהן. "העבודה מבוטלת?" הוא שאל. זואי הנהנה. וויל שילב ידיים. ברצינות? המורים כל כך חפרו להם על העבודה הזאת שהיא כל כך חשובה, במיוחד למי שרוצה להיות רופא בעתיד, (אהמ, אהמ, הוא.) ופתאום ככה סתם הם מבטלים הכול? לא! וויל לא הולך לשתוק על זה. "יהיה משהו במקום?" שאל במבט חמוץ שבדרך כלל היה ראויי לחבר שלו. זואי הנהנה בהיסח הדעת שוב בזמן שסידרה בעדינות את ראשו של ניקו, שנשמט עליה. "כמובן. יתנו לכם ציון על משהו אחר. מעט יותר... מעניין." זואי אמרה בחיוך ערמומי. וויל ידע לא לשאול יותר, נאנח אנחה כבדה והם הלכו בשתיקה מעכשיו.

זואי הניחה את ניקו בשק השינה שלו אחרי שוויל הראה לה אותו באוהל שלהם בעדינות, נישקה את ניקו על המצח, חיבקה את וויל והלכה אחרי חיוך של עידוד. הלב של וויל התחמם. זואי באמת הייתה מחנכת מדהימה, כמו שניקו הבטיח בהתחלת השנה. הוא סגר את האוהל בריץ' רץ' שלו, שתה מים, אכל סנדוויץ' ובהה בתקרה כמה שעות טובות לפני שנרדם גם הוא כשהספר שלו על ביולוגיה מושמט על פניו.