אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הערת הכותבת:

ארגג אני ממש מתרגשת לפרקים הבאים. ואני ממש שמחה שאתםן אוהביםות את הפאנפיק! כמו שאמרתי רובו מוכן לי בראש אז קל לי להעלות מהר. אבל אולי זה יהיה פאנפיק קצר, כי עומדת להיות לי שנה עמוסה, עד כמה שהבנתי לפחות. שוב תודה על כל התגובות ועל הכוכבים, כל אחד וכל תגובה נותניםות לי כוח להמשיך ❤️❤️❤️❤️ אתםן יכוליםות לנסות לנחש ולהעלות תיאוריות לפאנפיק בתגובות (: ושוב, אני כותבת את הפאנפיק דרך הפלאפון כי המשפחה שלי הומופובית, אז סליחה אם לפעמים יהיו דברים מוזרים. אתםן יכולים לשאול בתגובות כל דבר שאתםן רוצים שלא מובן לכם. 

עכשיו חלאס והפרק:

הם צעדו לבית של ניקו בשתיקה נבוכה אחרי שניקו לקח אליו את תיק בית הספר השחור שלו איתם. "מה זה?" וויל שאל כעבור כעשר דקות שקטות והצביע על מה שנראה כמו מבוך שיחים ענקי. ניקו תקע ידיים בכיסי מכנסי הג'ינס השחורים (דה) שלו לפני שענה לו. "זה מבוך. אומרים שהוא מקולל. אף אחד לא מעז להיכנס לשם כמעט, חוץ מהשומר שלו אולי, אבל אני כן." ניקו אמר. וויל הסתקרן. "למה אומרים שהוא מקולל?" וויל שאל. הוא היה בטוח שכולם כבר במאה העשרים ואחת. ניקו בהה במבוך השיחים שהלכו והתקרבו אליו. "אף פעם לא חשבתי על זה," הודה ניקו. "אומרים שפעם המבוך הוביל לבית קברות, וכיום הבית קברות אמור להיות עתיק. זה בית קברות מהתקופה שהעיר שלנו עוד הייתה כפר קדום כזה." צמרמורת עברה בוויל עכשיו בסוף ההסבר של ניקו והוא צמצם עיניים למבוך. "ואתה ממש נ כ נ ס לשם? למבוך?" הוא שאל את ניקו ביראה. ניקו משך בכתפיו במבוכה. "כן. למרכז המבוך בעיקר, אחרי הדרך לשם. כשאני... רוצה לחשוב." ניקו אמר בקול שקט. וויל רק בהה במבוך כדי לכבד אותו, אבל גם רעיון נוסף, שלשם שינוי היה גם קצת מטורף, עלה בראשו של וויל עכשיו. "אני יכול לבוא איתך מתישהו למבוך מזרה האימה הזה?" וויל  שאל. ניקו חייך. "כן. אף אחד לא - " "ימצא אותנו שם," וויל השלים לו את המשפט. "כן, כבר קלטתי את זה." ניקו צחק עכשיו. וויל נאלם. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ניקו צחק. הצליל של הצחוק של ניקו היה טהור ויפה, כמו של ילד. וויל נתן יד עכשיו בהחלטה לניקו, שהוציא את הידיים מהכיסים. ניקו בהה בו. וויל חייך. "אני הולך להיות תקוע איתך לכל השנה. כדאי שנהיה לפחות סתם חברים." אמר. ניקו הסמיק אבל הנהן במבוכה. הם הלכו בשתיקה, ו וויל בחן מידי פעם את ניקו. הוא ראה שהוא נהנה מהחזקת הידיים שלהם, אבל הוא גם הקפיד לא להסתכל על וויל. לפחות התכנית התקדמה בעוד צעד עכשיו. ' בעוד יד,' וויל חשב בשעשוע.

קצת לפני שהגיעו לבית של ניקו, ניקו עזב את וויל ורץ לבית גדול. וויל נאנח ורץ אחריו. "לניקו יש חבר?" ילד קטן יצא בדיוק ושאל בפליאה שוויל הבחין שהיא מזוייפת. "ואוו. אני לא מאמין. סוף סוף אחי היקר מביא חברים הביתה." "סתום, אליוט," ניקו סינן כשוויל הגיע אליו כשהוא מתנשף מהריצה. ניקו היה סמוק כמו עגבניה, אבל וויל היה עייף מכדי להתייחס לזה לשם שינוי. "ניקו!" אישה מבוגרת למראה, כבת 45, אמרה בהקלה ברורה וחיבקה את ניקו, מה שהפתיע את וויל. ניקו נראה כמו מישהו שמתעב מגע פיזי. אבל זה כנראה רק עם מי שלא המשפחה שלו. "חמוד שלי. איך היה בבית הספר? התחלת ללוות את וויל סולאס הזה?" האמא שאלה כשהיא מלטפת את בנה, וזה זז באי נחת. "אם כבר מדברים עליו, אמא, הוא כאן." ניקו אמר במרירות שוויל לא הבין הפעם. האמא חיפשה את וויל לרגע ואז חייכה חיוך מתנצל לוויל. "אני מצטערת. נעים מאוד. אני ג'סלין." אמרה והיא ו וויל לחצו ידיים במבוכה. ניקו התעקש להסתכל בריצפה. "טוב, ניקו," ג'סלין די אנג'לו אמרה ופרעה לניקו את השיער הארוך והסבוך שלו בחיבה. "תראה לוויל את החדר שלך. אני מניחה שוויל זה קיצור של וויליאם?" ג'סלין שאלה, ו וויל נשך שפתיים והנהן. ג'סלין הנהנה. "גם לניקו יש שם מלא - למעשה, הוא ניקולס. או ניקולאי." וויל נזכר בשיחה מסויימת וחייך. אבל ניקו נראה נבוך עד אימה. "אני יודע, גברתי," וויל אמר בעדינות. "דיברנו על זה כבר." "וואלה," ג'סלין נראתה מופתעת. "טוב, אני מבינה שאתה מבין סוג הבנים שניקו מחבב. פעם היה כאן עוד אחד - קראו לו פרסי ג'קסון עד כמה שאני זוכרת - למעשה, הוא היה בתפקיד של ניקולאי בשבילך, וויליאם. אבל הוא היה ממש דומה לך באופי. אני טובה בלקרוא אנשים, לצערי לפעמים, ואתה מזכיר לי אותו. יש לי הרגשה, כמו שאומרים, שזאת תחילתה של ידידות מופלאה." ג'סלין סיימה להרצות בחיוך וקרצה לוויל.

ניקו נראה עכשיו כרוצה שבית הקברות של המבוך ההוא יתגלה כאמיתי. הוא הניד בראשו מאחורי גבה של אימו כל הזמן שהיא דיברה ונראה מבועת. וויל התחיל להבין עם מי ניקו מתמודד.  הוא התאמץ שלא לצחוק מהסיטואציה, הנהן לג'סלין וניקו נשם בהקלה מאחוריה. עכשיו הוא מיהר לעמוד מול אימו בעקשנות. "אמא, אני ו וויל הולכים לטייל. במקום הסודי שלי. אני יקח איתנו בקבוק מים גדול. ונקנה חטיפים וממתקים בסופר גם. נחזור כשיחשיך ולפני הקללה." ניקו אמר וג'סלין הנהנה ושוב פרעה לבנה את שערו בחיבה, חיבקה את ניקו חיבוק מוחץ ואז הלכה למה שהיה כנראה החדר של ההורים של ניקו. וויל קיווה בכל מאודו שבסיפור לא מעורבים עכשיו גם אנשי זאב ומכשפות. הוא הצטמרר לרעיון. "מצטער," ניקו מלמל בזמן שמילא בקבוק מים גדול מפלסטיק. הוא לא הסתכל על וויל בזמן שהביא תיק טיולים קטן ושם בתוכו את הבקבוק הסגור והמלא וקצת סנדוויצ'ים מוכנים שהיו במקרר המשפחתי בקופסה ואז בתיק. "זה בסדר," וויל הבטיח לו. "אמא שלי הייתה גרועה לא פחות." ניקו חייך לרגע בזמן שארז גם ארנק שחור שלקח ממגירה בסלון, הארנק שלו כנראה. ואז ניקו קפא." ' הייתה ' ? " שאל בקול גבוה מהרגיל. וויל נשם עמוק. עם כל אחד אחר עכשיו הוא היה מחליף נושא בלהיטות, אבל ניקו כבר הוכיח את עצמו המון פעמים, גם אם הכיר אותו רק יום וחצי. הוא סיפר לניקו עכשיו על הסרטן שאימו הפסידה לו כשהיה בן עשר. עיניו של ניקו התמלאו בדמעות שוב לשמע הסיפור כשסגר את התיק. "אני מצטער," לחש ניקו. וויל הסמיק והנהן במבוכה ענקית הוא לשם שינוי. "לי נפטרה אחות בגיל עשר," ניקו אמר לבסוף. וויל הצליח לחייך. "אני בטוח שאחותך רואה אותך מלמעלה ושהיא גאה בך מאוד." וויל אמר בקול צרוד ממבוכה. ניקו הצליח לחייך גם עכשיו והוא תלה את התיק טיולים על הגב אחרי שהסיר מגבו את תיק בית הספר שלו. "גם אמא שלך מסתכלת עליך מלמעלה וגאה בך מאוד." אמר. "שתיהן מסתכלות עלינו עכשיו וגאות בנו מאוד," וויל סיכם והם פרצו בצחוק מרוב מתח. "אם כבר מדברים על מתים, המבוך המקולל שלנו מחכה לנו. תראה לי אותו?" וויל אמר ועפעף בעיניו. ניקו חייך. "אני לא יכול לסרב," אמר בשעשוע יוצא דופן בשבילו והם הלכו.