אור וחושך ביחד

נק' מבט: ניקו

ניקו רץ לקומה התחתונה בביתם במהירות כזאת שנתקל בקיר הבא. ג'יימס חייך אליו. "מה ההתרגשות?" שאל ג'יימס. ניקו התנשף בזמן שתלה את התיק טיולים הקטן שלו על הגב. החופש הגדול התחיל(הערת הכותבת: אאוץ', בשבילנו) והוא, מיי ג'ימי ו וויל גילו מקום חדש, בנוסף למבוך הקסום. "אני הולך לפארק, אבא," ניקו אמר בחוסר סבלנות והבטן שלו קפאה כשחשב על האדס תוך כדי המשפט. "הבטחתי לחברים שלי." "וויל גם מגיע?" ג'יימס שאל וניקו הרגיש שהוא מסמיק. הוא מחה את ידיו על מכנסיו כי הן הזיעו ממתח. הוא הנהן בהשפלת מבט. ג'יימס שילב ידיים. "תיזהרו. ותהנו." אמר וליטף לבנו הבכור את פניו בחיבה. ניקו גלגל עיניים אבל חייך כשהלך החוצה, ואז רץ לפארק בהתלהבות. הוא מצא את וויל נתלה על סולם ובוהה בשמיים. ניקו הסמיק שוב כשראה אותו. הוא כחכח בגרונו ו וויל גם הסמיק והסתכל עליו מלמטה. "לא מצאתי את ג'ימי ומיי." וויל אמר בעצב. ניקו שילב ידיים. "אז נחכה להם." הוא אמר. ואז היסס. "אני יכול... אה..." ניקו גמגם. הפה שלו התייבש כשראה שוויל שוב מסתכל עליו. פניו להטו וניקו השפיל את המבט. "בטח," וויל אמר בקול צרוד וטפח על הדשא המלאכותי לידו ביד אחת ובמאמץ. ניקו דילג קצת לוויל ונתלה כמוהו על הסולם הקטן. הם חייכו אחד לשני.

"עדיף שלא נתנהג במקום ציבורי כזה כזוג," וויל אמר, שערו הבלונדיני הפרוע נראה מדהים כשזז בראשו בלבד על הדשא. "אתה אמרת את זה," ניקו ציין והם צחקו, סמוקים. לפתע פנים גהרו מעליהם וניקו נאנק. "נהנים בלעדינו? תחשבו שוב, ילדים." ג'ימי אמר בערמומיות ואז טיפס על הסולם, גורם לוויל לצווח כמו ילד בן חמש ולהסיר את רגליו מהסולם בבת אחת. ניקו היה במקום יותר בטוח מג'ימי, אז הוא רק שילב ידיים בעיניים עצומות בזמן שמיי הצטרפה אליו וחייכה אליהם בחיבה. "חופש גדול שמח," אמרה והם צחקו. ניקו חשב שהלוואי שיכל לזמן עליהם כמה זומבים, ו וויל, שכנראה ראה את הבעת הפנים שלו, מיהר לתפוס בידו כשהאדמה התחילה לזוז מתחתיהם. ניקו הסמיק. "מצטער," מלמל בקול צרוד. "על מה?" מיי שאלה והתנדנדה על הסולם, גורמת לניקו להאנק שוב ולהסיר את הרגליים שלו. "שאתם מעצבנים," הוא אמר במהירות אחר כך. "זה רק לרעתכם." וויל חייך אליו מהצד ולחץ את ידו חזק יותר עכשיו. ניקו היה מרוצה מעצמו, לפחות עד שג'ימי נשף אוויר והרים את שניהם על הרגליים. וויל מחה. "קדימה," ג'ימי הכריז. "תחרות!" "אני מרגיש בימי הביניים," וויל מחה. ניקו הרים לו גבה אחת ו וויל חיבק אותו. "באמת, אדון האופל. ימי הביניים." וויל לחש לו באוזן וניקו צחק בלית ברירה. פרפרים עפו בכל הבטן שלו עכשיו; העולם הסתחרר לו גם. זה לא שהוא רצה לצחוק ככה.  וויל התנתק ממנו אבל כעת וניקו הרגיש ריקנות פתאומית. אלא שאז מיי תפסה בידו במבט משועשע, ג'ימי ביד אחת של וויל והם רצו בפארק.

הערת הכותבת: 

פרק חסר תועלת. אני מקווה שהבאים יהיו טובים יותר

אבל זה היה חשוב לעלילה. תבינו בהמשך(: