אור וחושך ביחד

נק' מבט: ריינה

הערת הכותב:

שנה טובה וחג שמח!

כוכבים ותגובות ודיעות ואני ממשיך!

ברצינות. אחרת זה ממש מבאס לדעת ומרגיש שהשקעת גם סתם.

הפרק:

היה צהריים. ריינה ישבה על הדשא הסתווי ונשענה על עץ עבה ובהתה מבעד לעלים. ניקו ישן מולה, כי לפני זה הם עשו פיקניק של אחים, לפחות עד שהוא זע בשנתו ומלמל בפחד ברור. היא ניערה אותו בעדינות ובחזקה. הוא קם במאמץ, התנשף ולבסוף קרס עליה בבכי. ריינה לא התווכחה. היו לבחור מספיק דברים לבכות עליהם. היא עטפה אותו בזרועותיה וחיבקה את ניקו חזק בזרועותיה גם בעדינות וליטפה אותו בפניו ובשיערו כל הזמן והיטב בזמן שהוא בכה בתוכה ואז בכתפה הימנית. לשמחתה, היא ידעה שאפולו יודע שהוא גיי, אז היא לא פחדה כל כך מהמצב. וגם, היו לניקו מספיק אירועים מהעבר לבכות עליהם. נראה שהוא סמך עליה. לשם שינוי. הוא גם יודע שהיא לא תספר לאף אחד על עכשיו. ריינה חייכה לאופק בזמן שניקו נשען על כתפה בראשו הקטן ונרדם שם. היא המשיכה ללטף אותו. הוא היה כזה חמוד קטן כשהוא ישן, וגם מאז שהוא התפטם באוכל ובשלווה מהמחנה - והיא לגמרי הבינה למה וויל התאהב בו. ועיניו החומות הכהות היו יפות וטובות. היא זכרה שפעם היא שקלה לצאת איתו, במיוחד אחרי השיחת נפש שהם עשו על אביה האנושי, לפחות עד שהיא גילתה שהיא לעולם לא תוכל. כזה היה גורלה של ריינה: לב שבור אחר לב שבור. הכל בגלל הנבואה המטופשת ההיא של וונוס.לפחות ניקו נשאר עבורה כאח קטן שהיא יכלה לטפל בו ולדאוג לו, ובמיוחד עכשיו, ובמיוחד גם בכללי, כשוויל לא היה. וויל ביקש ממנה עוד אתמול לפני הנסיעה כשהוא אוחז בידה לשמור עליו, והיא עשתה את זה ברצון אחרי שהם חזרו מהנסיעה המשותפת שלהם לעיר. הנסיעה הזאת אתמול הייתה נהדרת. הם הראו לניקו את העיר ואת הים. הם אכלו בהמון מסעדות והמון ג'אנק פוד וגלידות גם אחר כך. הם שחו, למרות תחילת החורף, קצת בים, והרגישו כמעט כמו נערים רגילים. ניקו והמאמן כולם אפילו צחקו ביחד גם וחייכו הרבה. ניקו גם ביקש לקנות לוויל מתנה, והם קנו. המאמן קנה למלי בינתיים. ריינה ופייפר עזרו לניקו לבחור, כי הן הבינו בבנים. זה די הביך את ניקו שג'ייסון לא הוא זה שעוזר לו בזה, אבל ריינה עודדה אותו כל הדרך. עכשיו ג'ייסון היה בדייט רק עם פייפר. היא ידעה שוויל פצוע מעקרב מדייט לילי שלו ושל ניקו. עכשיו, לשמחתה, אפולו עצמו הגיע בחיוך והעיר אותה ממחשבותיה המרות. "נלחמתי." הוא אמר והתיישב לידה ונישק אותה על הלחי הימנית.

ואז הוא הביט בניקו ונגע בשיערו בעדינות. ניקו זע קלות, מלמל "ביאנקה? וויל?" ואז חזר לנחור. "הוא יהיה בסדר?" אפולו שאל. ריינה הנהנה. "כמובן. הוא רק במצב זמני קשה." היא אמרה. "מזל," אפולו אמר. "שיש לו אותך." ריינה הסמיקה. זה לא היה אופייני לה. אבל היא הייתה גם בן אדם. "אני יודעת," הודתה ריינה. "כן מה שהוא עבר..." "היי." אפולו אמר וקטע אותה בנשיקה נוספת. "בלי דיכי כשאת לידי ואיתי. אני מבקש. אני אל הרומנטיקה הגברית, את זוכרת? שוב. אז בלי דיכאון, בבקשה, ריינה." הוא גיחך. ריינה נאנחה. אפולו הביט בניקו."רק לילד הזה מותר להיות בדיכאון. וויל סיפר לי על כל מה שהוא עבר. אויי... אני חושב לפצות אותו. אותם." "כלומר?" ריינה שאלה ונתנה לו יד. אפולו משך בכתפיו.

"חשבתי לתת להם שנה חופש. וויל עוד לא יודע את זה, אבל... כשהוא יבריא, עוד מעט...אני אגיד גם לכירון." הוא אמר. ריינה הנהנה. ניקו קם ופקח את עיניו התמימות והחכמות. ריינה חייכה. הוא היה כזה חמוד כשהוא ישן. היא נישקה את ניקו על המצח. הוא שפשף את עיניו וקלט את הסיטואציה."אויי. איכס. אל תפריעו לעצמכם. אני הולך לוויל ולגברת אולירי ולילדים שלה." הוא רטן, נישק את ריינה על הלחי גם ורץ משם למחנה. אפולו הרים גבה. "אף מילה על זה," ריינה אמרה, ואז הם צחקו.