אור וחושך ביחד

נק' מבט: ניקו

ניקו נאנק במחאה כעבור שבוע (בו אליוט בינתיים קיבל ציון שמונים מספק על שיעורי הבית שלו) עם המשוטים בידיו, כל משוט אפור במקל שלו ושחור בכף שלו. הוא ו וויל היו על סירת גומי עכשיו, שבעיקרון הייתה מיועדת לארבעה, אבל אז הסתבר שהיא קטנה מדי, וג'ימי (שהבריא בינתיים) ומיי הלכו בצער לסירת גומי נוספת. הם היו בטיול לסוף השנה, שהיה בהתחלה טיול הליכה ביער, קפיצה לחנות מזכרות, קפיצה למסעדה ועכשיו הם שטו את הדרך חזרה כמו ששטו בהלוך. טיול מים. בדרך כלל ניקו היה מתרגש לקראת טיול מים, אבל הוא היה עם וויל, מה שגרם לו להיות לחוץ ולא להפסיק להרגיש מתח ולהעיף מבטים לכל הצדדים האפשריים, גם כאלה שהוא המציא כרגע, למקרה שמישהו יגלה או יחשוד שהוא ו וויל זוג. החלקים הכי מלחיצים היו ההתחלה והסוף של כל שיט, אבל גם האמצע שלו, כי הם שטו עם כל השכבה, ואף על פי שכל אחד היה שקוע היטב בסירה שלו ובמאמץ לא לטבוע ולצלוח את האגם המלאכותי הענק, ניקו עדיין חשש מזה מאוד. הוא נאנק עכשיו שוב והסתכל מסביב בפחד. הם שטו בחשיכה ולאור פנסים עכשיו. ניקו אף פעם כמעט לא פחד מהחושך, אבל היה קשה יותר לראות מה האנשים עושים במצב הזה, רק לאור פנסים לרחוב לבנים וכתומים. ניקו השפיל מבט ונח לרגע מההשטה, מניח את המשוטים בסירה. וויל הסתובב אליו בגלל זה, כנראה, עכשיו במבט זועף שגרם לכמה פרפרי שלד בבטנו של ניקו להתעורר קצת שוב. "ניקו, אני לא בן פוסידון! אני לא הולך להשיט את זה בעצמי! אני צריך אור שמש גם! עכשיו חשוך כמעט לגמרי חוץ מהירח ומהפנסים המזורגגים האלה שרחוקים מידי כדי להאיר באמת! אני - " וויל התלונן, אבל ניקו קטע אותו כשצחק. וויל מיד השתתק.

"כן. אתה צריך אור שמש כדי לחיות." ניקו אמר בחיוך ו וויל יבב. החיוך של ניקו גדל. זואי הגיעה לשוט לידם בחיוך גם היא אליהם עכשיו ועם המורה של וויל מאחוריה. "אני מקווה שאתם לא רבים, ילדים." זואי אמרה והמורה של וויל הנהנה בהסכמה. "אנחנו לא רבים," וויל התלונן שוב. "אבל א נ י עושה את כל העבודה!" ניקו שילב ידיים במבט רציני שוב על פניו החיוורות ונשען לאחור על הספינה, גורם בכך לוויל ליבב בפחד כי הספינה התנודדה בעקבות כך. ניקו הבליע חיוך נוסף בכל הכוח עכשיו בעקבות זה. "הושטתי איתך  את הסירה שלנו עד עכשיו. עכשיו זאת מנוחת המלך." אמר. "המלך הגיי," ג'ימי שט לפתע לידם, גיחך וגרם לכולם לצווח בפחד מההגעה המפתיע של המשתעל הכרוני. ג'ימי פרץ בצחוק עכשיו. "אלוהים, אני גאון." גיחך. זואי הניחה יד על ליבה והתנשפה בזמן שהמורה של וויל נעשתה חיוורת מאחוריה. "זה לא מצחיק, ג'ימי. תקבל עונש כשנצא מהמים." זואי אמרה בכעס. ג'ימי רק משך בכתפיו. הוא אפילו לא נראה נבוך, ניקו חשב בכעס ובפנים אדומות מבושה בגלל מה שג'ימי אמר. לפחות היה חשוך כמעט לגמרי, וזאת הייתה הפעם הראשונה שניקו שמח על זה עד הסוף. "לך מכאן," ניקו רטן עכשיו. "חצוף." הוסיף. ג'ימי חייך אליו בעיניים נוצצות והוא ומיי שטו משם כשג'ימי מתפקע מצחוק. מיי נראתה ירקרקה והחזיקה את הבטן שלה כל הזמן, אז נראה שיש לה מחלת ים. מיי המסכנה. 

זואי לחשה משהו עכשיו למורה של וויל. נראה שהן היו חברות גם מעבר לצוות המורים. המורה הנהנה, שלחה מבט חמור לכיוון שג'ימי שט בו, והן שטו משם כשזואי מנופפת להם. ניקו הנהן והשתיים נעלמו בסרבול הסירות של כולם. "בסדר," ניקו רטן, מתח את ידיו וחזר להשיט כשוויל נראה מסכן. "עכשיו אני נח," וויל הכריז והניח את המשוטים שלו כשניקו בדיוק חזר לאחוז בהם. ניקו קילל ביוונית עתיקה בשקט. וויל חייך לעצמו כשנשען לאחור ועצם עיניים. ניקו נאנח וחתר את הדרך חזרה.