אור וחושך ביחד

נק'מבט: ניקו

אחרי שהם קבעו שאנבת' ופרסי ידברו על הדבר עם כירון, כיוון שהיו הכי קרובים אליו, ניקו הלך הלוך חזור ושיחק בטבעת שלו מתוך הרגל, מוטרד. הוא הולך לטוס עם השבעה וחלק מהציידות גם כנראה ועם היילה. וגרוע מזה, כל הטיסה הוא בטח ישב ליד וויל. הוא נעצר בחרדה וחזר ללכת הלוך ושוב, עד שהרגיש יד נוגעת בכתפו והרים מבט מטושטש לג'ייסון. "ניקו. מה קרה? בסוף עוד תמוטט את הביתן שלי בעיגול שתעשה סביבו, אפילו בלי לשלוט באדמה." ג׳ייסון התבדח, אבל ניקו לא הגיב אבל הפסיק ללכת. ליבו דפק. הוא לא ידע איך לספר על כל זה למישהו. ג'ייסון הרצין ותפס אותו בשתי הכתפיים בעדינות. "ניקו, מה קרה?" שאל ברוך. ניקו השפיל את המבט וג'ייסון חיבק אותו. עכשיו ניקו הרגיש שהוא יכול לדבר- חושך תמיד עודד אותו. "זה וויל. אני...הטיסה... הוא...הוא לא יודע כלום עליי." ניקו גמגם. "אז תספר לו, ניקו" ג'ייסון אמר וניקו התרחק כשהוא מוחה עיניים. "אבל- אבל- אין לך מושג, נכון?" ניקו שאל אחרי שהסתכל על ג'ייסון לרגע ונאנח. "אתה לא צריך להסתתר. אתה יכול פשוט לדבר עם פייפר-"  "ניקו," ג'ייסון קטע אותו אבל ניקו המשיך בלהט. "אתה לא מבין. כל החיים שלי אני יאלץ להסתתר, ג'ייסון. אתה יכול פשוט...אני לא, טוב? אני לא." ניקו אמר בכעס. היער נראה מפתה מרגע לרגע. הוא הדחיק אותו מראשו. "ניקו" ג'ייסון אמר. "לא אמרתי שזה יהיה קל. אני חושב שאתה פוחד-" "פוחד?" ניקו אמר וצחק צחוק מר. ליבו דפק. "לא. אני לא פוחד. אני רק-" הוא לא הצליח להביא את עצמו להגיד את זה, אבל נראה שג'ייסון רוצה להגיד את זה במקומו. "אתה אוהב אותו," ג'ייסון אמר וניקו גילה שאפשר להאדים משני דברים בו זמנית עכשיו. "ואתה ממש מפחד מזה. קופידון צדק, ניקו. אתה מסתתר-" ניקו הלך קדימה לביתן שלו עכשיו והתעלם מג'ייסון. "ניקו!" ג׳ייסון קרא, והוא הסתובב, רותח. האיזכור של קופידון לא עזר כמו שג'ייסון חשב שיעזור, אם זה מה שהוא חשב. "מה? מה תגיד עכשיו? שהכל יהיה בסדר? זה לא." הוא אמר ונשם עמוק בניסיון להירגע. זה לא הצליח. "לא עמדתי להגיד את זה," ג'ייסון אמר, עדיין שלו. ניקו באמת התחיל להיות מופתע מכמות השלווה שלו. כל אחד אחר היה בורח ממנו כבר מזמן. "הוא צדק, ניקו. אבל אני לא חושב שאתה מפחד מזה. אתה הכי פוחד מזה שישפטו אותך, מזה שלא יתנו לך להיות מי שאתה. אתה פשוט צריך-" "להירגע?" ניקו סינן. הדשא נהיה שחור סביבו, כמו תמיד כשזעם. להפתעתו ג'ייסון הסתכל לו ישר בעיניים, וזה גרם לו להתבלבל. "אתה צריך לדבר עם וויל על עצמך. להסביר לו. זה מה שאני רוצה להגיד." ניקו שתק כמה שניות וניסה לחשוב על זה. "אולי," הוא אמר בהיסוס, מסמיק שוב. "אבל איך...איך-" "אה," ג'ייסון אמר וחייך לראשונה. נראה שהוא מרוצה מכיוון השיחה, וניקו זז באי נחת. הוא עדיין רצה לברוח, אבל פחות. זה היה מוזר. "זה העניין. בזוגיות יש למה איפה כמה מתי ואיך. ואת זה אתה צריך לגלות בעצמך, ניקו די אנג'ילו הצעיר."ניקו ניגב את עיניו בלי משים וג'ייסון שם לו יד על הכתף. 

"תודה שלא וויתרת עליי," ניקו מלמל, נבוך. "ניקו, אני א ף פ ע ם לא אוותר עליך" ג'ייסון אמר וחייך בעדינות. "עכשיו לך. נראה לי שהוא כבר מחכה לך." ניקו הסתובב וראה את וויל. הפה שלו התייבש. ג'ייסון דחף אותו קדימה ו וויל חייך לעצמו ואז אליו. "א..ני.." ניקו גמגם ו וויל חיבק אותו. "מוכן לשלושה ימים במרפאה? כי הבטחת לי." סטיקס. הוא באמת הבטיח דבר כזה? מצד שני, הוא יוכל לנצל את ההזדמנות לישר את ההדורים איתו. ניקו הנהן ו וויל נתן לו יד והם הלכו למרפאה. 

הערת הכותבת:

שוב סולאנג'לו כי זה בכל זאת עליהם בכלל הספר

ואני כנראה אקבל מחשב ליום הולדת 20!!!!(: 

זה יהפוך את הכתיבה בזמן הקורונה ליותר קלה