אור וחושך ביחד

פרסי

כוכבים ואני ממשיך!

הפרק:

הוא דידה משם למרפאה במאמץ להראות כרגיל, אבל פרסי הגיע אליו וחייך. "מה קורה." הוא טפח לניקו על השכם השמאלית. "נפצעתי," ניקו החליט לא לשקר. פרסי הרצין. "איפה?" הוא שאל. ניקו היסס באופן לא אופייני עכשיו. הפציעה לא הייתה חיצונית. זה הזכיר יותר גלים של כאבים. הוא אמר את זה לפרסי. "בוא ניקח אותך למרפאה," הוא אמר אחר כך והניח לו יד על הכתף. "וויל תמיד יודע מה לעשות." פרסי אמר. ניקו כחכח בגרונו. "אהא!" אנבת' צצה משום מקום וניקו נרתע בבהלה. "רוח!" הוא אמר. אנבת' נראתה מבולבלת.

"מה? לא. הכובע שלי הופך אותי לבלתי נראית. קיבלתי אותו מתנה מאמא שלי ליום הולדת אחת." היא הסתכלה לרגע על אתנה פרתנוס. ניקו לא האמין לאנבת'. הוא שלף את החרב שלו. "ואוו," פרסי אמר והרים ידיים בכניעה. "זאת האמת, אחי. אתה לא זוכר את הכובע של אנבת'? הסברתי לך עליו פעם." פרסי אמר. "כן," אנבת' אמרה וחזרה להסתכל עליהם. "הוא חזר לעבוד לי אחרי המלחמה בגאיה בחלום." ניקו קימט את המצח כשנזכר והחזיר את החרב בבושה. "זה בסדר," אנבת' אמרה וריככה את הקול שלה.

"היית קטן אז. אז מה העניינים?" היא שאלה ועברה במבטה בינהם. פרסי הסביר לה והיא הרצינה שוב. ניקו מיהר להניד בראשו במהירות עכשיו. "מה?" פרסי שאל אותו, אבל אנבת' חייכה לעצמה. היא כרעה לניקו והסתכלה ישר בעיניו. "אתה מחבב אותו," היא אמרה בעדינות. ניקו התנשם. "את וויל." הוא הסתכל עליה בתחינה והיא ליטפה אותו להפתעתו. "הכול בסדר. לא חייבים להיבדק דווקא אצל וויל. בואו." היא אמרה ברוך מפתיע וגררה את שניהם למרפאה.

פרסי התעורר מזיכרונותיו הטריים כשוויל עצמו נגע בכתפו. "אתה בסדר? מצאתי משהו." אמר. פרסי שלף את חרבו, שמיד זהרה. מאז טרטרוס, אנקלוסמוס התחילה לזהור באור אדום מפחיד, שהפחיד את רוב החצויים, חוץ משלושת אלה שהיו בטרטרוס, כי האור שידר עוצמה מפחידה ומין לחשוש. וויל לא נרתע עכשיו, כנראה בגלל ניקו. "מה מצאת?" פרסי שאל בחשדנות. וויל הצביע אחרי רגע של היסוס. "יש שם אור ירוק," אמר וויל. "יכול להיות שזאת מאורה של קיקלופים," אמר פרסי. "אבא שלך סיפר לי פעם אחת איך הוא מצא קיקלופ בשירותים במבוך, ו...לא חשוב. זה נשמע מביך, אז לא המשכתי לשאול. מה קרה? מה מצאת?" הוא שאל. וויל קימט את המצח לשמע הסיפור ואז משך בכתפיו והוביל אותו קדימה.