אור וחושך ביחד

אנבת'

כוכבים ואני ממשיך!

הפרק:

אנבת' וניקו הלכו במבוך של דיידלוס בשתיקה נבוכה ושניהם הסתכלו ישר קדימה. לפני כמה שעות - או ימים - כי קשה לדעת במבוך - הם נפגשו שוב עם יאנוס, אל הצמתים והאל בעל שתי הפנים. אנבת' כמעט החטיפה לו, אבל חבריה עצרו בעדה. הם בחרו בצומת שתראה להם את הדרך ונפרדו מכולם בזוגות, מהסוג שלא ימשכו מפלצות. יאנוס גם הראה להם את העבר וגם קצת מהעתיד, אחרי שהם הזכירו לו כמה הם עשו את מה שהוא אמר להם כחמש פעמים בהן אנבת' חרקה שיניים ופרסי אחז בידה וחייך אליה בעידוד ומדי פעם הסתכל עליה בדאגה ואז שלח מבט רושף לאל, וניקו הקפיד להיות עם וויל ולהיראות אדיש, וככה הוא עזר להם לבחור בצומת. לכן עכשיו אנבת' די חששה מלהיות לבד עם ניקו, שכן זה לא קרה כמעט, אם בכלל, מאז הווידוי שלו לה ולפרסי.היא חשדה שהוא עוד קמצ מאוהב בפרסי בכל זאת. היא הנהנה אליו לפעמים בדרך בלי להסתכל עליו יותר מדי בהקפדה על כך והוא אליה גם לה בחזרה והם הלכו בשתיקה נבוכה שוב. ניקו נראה קודר שוב כמו פעם כשהלכו. אנבת' שיערה שהוא מתגעגע לוויל, ושזה שהיא הייתה בטח עם פרסי רק הזיק. היא החליטה שקצת עידוד לא יזיק.

"וויל יהיה בסדר." היא אמרה לו ברוך עכשיו בהחלטה ונתנה לו גם יד שמאל בעדינות. "הוא עם פרסי." היא ליטפה את ניקו בראשו בעדינות בידה השנייה, כך שהם נעצרו מללכת. ניקו היה נמוך ממנה בהרבה. ניקו נאנח. "זה לא זה." הוא רטן. אנבת' התבלבלה. "טוב, אז מה זה כן?" היא שאלה באי נחת. ניקו שפשף עיניים. "יש לי חלומות," הוא מלמל, ואנבת' נדהמה לגלות שהוא בוכה. היא לא ראתה אותו בוכה שנים, אולי מאז ביאנקה. "על..." העיניים שלו התמלאו בדמעות. "על פעם. ואז בעקבות זה אני לא מפסיק לחשוב..." "מה המשפחה שלך הייתה חושבת על וויל," אנבת' אמרה ברוך. ניקו התייפח וחיבק אותה. אנבת' תמכה בו בליטופים. "הם היו אוהבים אותו," אנבת' אמרה בעדינות. "אני יודעת, כי אנחנו אוהבים אותו. יש לך טעם טוב." ניקו צחק צחוק שבור, משך באף שלו כמה פעמים והסתכל קדימה במבוך.

"לא. את לא מבינה." הוא אמר ומשך באף וחזר להסתכל קדימה. הם הפסיקו ללכת. "מה אני לא מבינה?" אנבת' שאלה. ניקו היסס. אנבת' הבינה. "זה קשור במשהו שאתה ו וויל שומרים בסוד." היא אמרה. ניקו זז באי נחת. "ניקו," היא אמרה. "אני לא יודעת מה זה, אבל אם זה מעיק עליך - עליכם - " "אבא שלי מחזיר את אחותי ואת אמא שלי בשאול," ניקו אמר במהירות. "והוא ואמא ש - סליחה, ומריה - מחזירים את העבר שלי. אני מתכוון - " "את שנות השלושים," אנבת' אמרה, נדהמת. ניקו הנהן קצרות וייבב חיבק אותה באופן לא אופייני. אנבת' תמכה בו. "אז אתה נזכר." היא אמרה, בהלם. ניקו הסתכל עליה. "בעבר שלך. מה זה אומר עלינו?" ניקו משך בכתפיו.