אור וחושך ביחד

נק' מבט: ג'ייסון

למחרת אחרי המלחמה, היום הראשון לכך, ג'ייסון בא אל ניקו בחיוך רחב. ליבו שוב נמלא שמחה. "ברוך השב. ראית את ריינה?" הוא שאל. ניקו קימט את המצח. "היא עם הרומאים." אמר. ג'ייסון הנהן. "בוא." אמר והם הלכו לצד הרומאי במחנה החצויים, שהוקם ממש עכשיו. ריינה פרנק הייזל וכירון עברו ועזרו למי שצריך. ג'ייסון סקר אותו במבטו וחיפש את חבריו. הם התחילו להקים אותו אחרי המסיבת ניצחון של אתמול. "הנה הוא" ריינה אמרה וחיבקה את ניקו, שמחה אבל רק לרגע. ואז היא טפחה לג'ייסון על הכתף בחיבה. "כן. איפה היילה?" ג'ייסון אמר. "חזרה לאמזונות" ריינה ענתה. "היא לא יכולה להשאיר אותם לבד." ג'ייסון הנהן בהבנה. "כל השנים האלה לא אמרת שיש לך אחות." רטן אחרי זה וריינה צחקה. "גם אתה לא." ג'ייסון מצמץ. "יש בזה משהו." "אז אנחנו תיקו," ריינה אמרה בחיוך וג'ייסון צחק והנהן שוב. "אם כבר מדברים על זה" כירון אמר. "איפה תאליה?" שאל. ג'ייסון הסתכל אחורה. הוא ראה אותה מדברת עם שאר הציידות והצביע. כירון הנהן. "ועוד משהו..." הוא פנה לג'ייסון שוב. "גם לי לא אמרת שאתם אחים. האמת, גם תאליה לא." ג'ייסון זז באי נחת. הוא צדק. "הייתי בלי זיכרון" מלמל. "מצטער." כירון הנהן ואנבת', שהגיעה עכשיו, שמה לו יד על הכתף. "גם לי היא לא אמרה כלום. אני חושבת שהיא לא אוהבת להיזכר בעבר שלה." כירון הנהן שנית. "גם אני." ג'ייסון שתק במבוכה, חושב על אימו. "וניקו!" כירון אמר פתאום וחייך. "טוב לראות אותך. דאגתי לך מאוד." ג'ייסון חייך אליו חיוך גדול של 'מה-אמרתי-לך?' ניקו האדים והנהן כשהוא נבוך לכירון. הקנטאור הסתכל עליו בדאגה. "דאגתי שמתת. או גרוע מכך, שהצטרפת לצבא של קרונוס." ניקו מצמץ. "לא. זה לא מה שקרה. ואני בסדר." הוא בלע רוק. "תודה." כירון הנהן, נשם בהקלה וחיבק אותו. ניקו נרתע כעבור שתי שניות בלבד. כירון הנהן וג'ייסון נזכר שהוא בן אלמוות. ושהוא מכיר את ניקו. הוא בטח יודע שפעם בנים לא חיבקו בנים. "טוב לדעת." כירון אמר. "אז איפה היית?" הוסיף. "במחנה יופיטר" ניקו מלמל. כירון קימט את המצח.

"אבל אני מעולם לא סיפרתי עליו למישהו. איך גילית עליו?" שאל. ניקו נשם עמוק. ג'ייסון התפלל. "אבא שלי- האדס- הראה לי אותו. הוא אמר לי שחשוב שאצור איתם קשר. ולהציג את עצמי כשגריר פלוטו." הסביר. כירון הנהן וקימט את המצח. "אז עשית את זה. אתה חושב שהוא ידע על התוכנית של הרה?" שאל. ניקו בהה בו כאילו מבין משהו, ואז נרתע והנהן. ג'ייסון רשם לעצמו לדבר איתו. "כנראה שכן." ניקו אמר. כירון הנהן וחייך. "טוב לראות אותך. ואותכם. בריאים ושלמים." הם הנהנו וריינה הסתכלה בדאגה על ניקו. אוקיי, ג'ייסון חשב. כנראה פספסתי משהו במסע שלהם.