אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הערת הכותבת:

אני מוסיפה מעכשיו גם את זה שהם חצויים. מחנה החצויים שומר עליהם בלחשים של ילדי הקטה וכל סיפור החיים של וויל וניקו עד עכשיו זה בעצם העירפול שעשו להורים המאמצים של וויל וניקו. פשוט מאוד מאוד התלבטתי אם לעשות את זה גם בעולם של החצויים. זהו, תהנו (:

הפרק:

וויל לא ציפה כל כך לחזור לבית הספר בשבוע שהגיע אחרי הטיול, לשם שינוי. בדרך כלל וויל אהב מאוד ללמוד. הוא אהב לשמור על המוח שלו בפעילות. (וכמו שאימו החדשה הייתה תמיד מוסיפה אחרי המשפט הזה שלו בחיבה, חבל שוויל לא אהב לשמור גם על גופו בחדר כושר.) הוא בהה בלוח המחיק האפור של הכיתה שלהם בחודש יוני, כמה חודשים אחר כך, וניסה שלא להרדם. הוא היה מתוח מידי מהנשף של סוף השנה שהלך והתקרב. ניקו, כצפוי, כבר נרדם מזמן, ועכשיו הוא נראה שלו כשנשען על הקיר לידם ועל החלון על ידיו. לוויל לא היה אכפת מזה, אבל זואי הגניבה אליהם מבטים במהלך כל שיעור היסטוריה - היא הייתה גם המחנכת שלהם וגם לימדה את כל שכבת ח' היסטוריה - היו לזואי שני תארים מרשימים למדי בהיסטוריה. וויל מיהר להעתיק מהלוח את מה שהם למדו כדי שניקו יוכל להעתיק ממנו אחר כך. ' בצרפת של סוף המאה ה-18 היו שלושה מעמדות:מעמד הכמורה (100 אלף איש)מעמד האצולה (400 אלף איש)מעמד השלישי (24.5 מליון איש)המעמד השלישי כלל: איכרים רופאים, עורכי דין, חסרי כל ופילוסופים. ' וויל כתב ואז ניקו פיהק והתמתח קצת. הוא מצמץ כמה פעמים ללוח, כאילו רק עכשיו הבין שהם לומדים על המהפכה הצרפתית. " ' ארבע מאות איש? ' " ניקו הקריא מהלוח בקול בזמן שכל הכיתה כתבה כל אחד במחברת ההיסטוריה שלו או שלה. וויל עצר את הנשימה כשזואי התקרבה אליהם במבט רציני כל כך, שניקו יבב. 

"ניקו," זואי אמרה בשקט. "יש משהו שאתה רוצה להגיד?" ניקו נראה מבועת. וויל הבליע חיוך בכל הכוח עכשיו. ניקו לא למד בבית ספר... כמה, מאה שנה? "לא," ניקו אמר לבסוף אחרי נשימה עמוקה והסתכלות לאומץ על וויל. "יופי," זואי המשיכה להגיד בשקט שהפך לוויל את הבטן במתח. "כי אתה ככה מעונש נוסף." זואי הקליקה באצבעות. ניקו החוויר והנהן במהירות. "בטח גביר.... בטח, זואי." כשניקו היה לחוץ, הוא דיבר לפעמים באיטלקית בטעות או בשפה גבוהה מפעם. זואי חייכה קצת עכשיו ו וויל חזר לנשום פחות או יותר כשהיא הנהנה והלכה בחזרה לשבת בשולחן המורה. ניקו יבב שוב עכשיו כשהיא התרחקה מהם ונשען על וויל ושלח לו מבט מתחנן חמוד כל כך שוויל חייך. "מה פספסתי?" ניקו לחש כשהוא נשען על וויל. וויל נישק אותו על המצח לניחום. הוא היה בספק אם זואי באמת לא הלכה לתת לניקו עונש. "הרבה. תעתיק ממני אחר כך. לפחות תתחיל להעתיק עכשיו קצת." וויל אמר ברוך. ניקו הנהן בעגמומיות ומיהר להתחיל לכתוב ו וויל חזר לכתוב. ' רופאים, ' וויל חשב לעצמו בהנאה תוך כדי הכתיבה. כמוהו בעתיד.