אור וחושך ביחד

נק' מבט: ניקו

כעבור חודש

ניק נאנק מרגליים דואבות ומתח את ידיו באוויר, מפריד אחת מזו של וויל וזה מגלגל עיניים בתגובה. הם הלכו ביער כבר כחצי שעה ולא מצאו כלום, אלא אם אתם ממש אוהבים אבנים ועצים. ניקו רק רצה לנמנם. "אולי נוותר להיום? מצאנו מספיק חיפושיות. בוא נחזור לאוהל ומחר נחפש זחלים." ניקו מלמל בתשישות ונשען על וויל בראשו בחיוך לעצמו. אבל הבלונדיני המחונן הניד בראשו בעיניים עצומות. "ממש לא. אם אני רוצה לקבל בזה מאה, אנחנו הולכים לאסוף עשרים פריטים מכל דבר, כמו שאמרו בהוראות בדף." כמו להמחשה הבלונדיני נופף בדף העבודה של שניהם עכשיו. ג'ימי ומיי חיפשו עוד עשרים במקום אחר ביער כדי שיהיה להם ארבעים בסוף כמו שהמורים ביקשו. ניקו דמיין את המעבדה של בית הספר אחר כך מלאה בחרקים, וניסה שלא להקיא עכשיו כשדמיין את כל המעופפים מעופפים בה בחופשיות. במקום זה הוא נשך שפתיים בעצבנות של עייפות והלך ליד וויל עכשיו כשהוא מנסה לחפש בעצמו. "בגן לימדו אותי שחרקים לרוב מתחת לאבנים," נזכר עכשיו והצביע על אבן גדולה אחת. "אולי נרים אבן אחת?" "השתגעת? ואם יש שם איזה נדל ארסי - ניקו!" וויל נבהל והזדקף בבת אחת בסוף המשפט, כי ניקו גלגל עיניים חומות והרים את האבן בשתי ידיים חזקות להפתיע. ואכן, היו מתחת לאבן המון חיפושיות משה רבנו. "אתה רואה," ניקו אמר וחייך לראשונה, ככה הוא הרגיש לפחות, בטיול הזה. וויל התנשף ורץ אליו כשהוא נאנק עוד מבהלה. ניקו צחקק. "טוב, במקרה הזה צדקת, ניקו. אבל בפעם הבאה תן למומחה לדבר, בסדר?" וויל אמר בזמן שהוא אוסף בכף לתוך קופסה שהייתה מוכנה לחיפושיות נוספות. "אני חושב שיש לנו כבר עשרים," ניקו שיקר עכשיו כשהמון החיפושיות המזמזמות בכעס מהכף של וויל שאספה אותן בפתאומיות זמזמו בפנים, גילו את האוכל שלהן ונרגעו. וויל סגר את הקרטון המחורר לאוויר בשבילן והזדקף בשנית, כשהוא מתנשף מעייפות ומחזיר את האבן למקומה בזהירות. ניקו התרחק עכשיו במהירות, כי מה אם יש נדל בפנים בכל זאת?

"בוא נחזור לאוהלים ונחכה לג'ים ולמיי. או שאם הם כבר שם, נאכל ארוחת ערב. אני גווע." הבטן של ניקו קרקרה בהתאם וניקו משך בכתפיו בשביעות רצון. אבל וויל הניד בראשו בפעם המיליון והתיישב כשהוא נשען על אבן גדולה אחרת. הוא העביר את התיק האפור שלו קדימה ושלף את האוכל שלהם. ניקו שילב ידיים. "למה תמיד יש לך פיתרון על המקום?" התלונן, אבל הלך להתיישב לידו בזמן שהבלונדיני הסמיק כשהוא מרוצה מעצמו. "ככה זה רופאים," וויל התרברב קצת בזמן שהתחילו לאכול כשניקו נשען עליו בתשישות. למרות כל הריצות במבוך, הוא לא היה רגיל ללכת כל כך הרבה. -..."אנחנו תמיד מוכנים לכל מצב ובכל זמן." וויל סיים לדבר בפה מלא בבננה. ניקו ענה לו באנחה עמוקה. מסכנים הילדים שלהם, ניקו חשב לעצמו בזמן שאכל. הוא בהחלט הולך להרחיק מהם את וויל אם הם ירצו יום חופש מתישהו סתם ככה. בינתיים וויל סיים לאכול וספר את החיפושיות בדממה ובידיו עם ריכוז מוחלט. ניקו חייך. "יש לנו מספיק עכשיו," וויל אמר בשמחה. "אפשר לחזור לאוהלים. מחר נחפש את הזחלים." הוא אמר, נישק את ניקו על הלחי והם קמו בחזרה לאוהלים שלהם.