אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

ניקו שכב כצפוי מהורהר במיטה שלו ו וויל סגר את הדלת והלך והתיישב לידו. ניקו בקושי שם לב אליו. "ניקו, אחותך תהיה בסדר," וויל החליט להגיד בסוף לדממה, שהייתה מחרישת אוזניים, כי ניקו לא הסתכל עליו אלא בהה בקיר המיטה שלו במעורפל. "היא נאבקת," ניקו התעלם ממנו ואמר. "בסדר," וויל אמר, מודע למה הכוחות של ניקו. "יופי. אז עכשיו אתה יודע עוד יותר טוב ובביטחון שהיא תהיה בסדר." ניקו עצם עיניים ואז הסתכל על וויל במבט שהוא לא הצליח להגדיר. "אני...." ניקו גמגם והאדים כולו ולא הסתכל על וויל. "כמו אז....ב...במרפאה... אפשר -" וויל חייך, הרים אליו את ניקו והם התנשקו בהיסוס. הלב של ניקו דפק בפראות, וויל הרגיש אותו. כשהתנתקו ניקו נשאר עליו והנהן בהתנשפות. "תודה," ניקו לחש בזמן שוויל ליטף אותו ולניקו היה טיק בעין. וויל הנהן וחיבק אותו. "ניקו" הוא אמר לבסוף כשניקו נשען עליו ומיד פעם מתפתל באימה במקום והוא מלטף ומרגיע אותו וחוזר חלילה. "סיפרתי לכירון עלינו." ניקו כצפוי מיד קם במבט פראי מפוחד. "מה? אבל אני לא הסכמתי -" ניקו מחה, אבל וויל קטע אותו. "ומתי ה י י ת מסכים? אף פעם, נכון? אז עשיתי את זה בשם שנינו. אני לא הולך להסתתר, ניקו. לא בפני כירון." כשניקו עוד נראה זועם, וויל המשיך. "חוץ מזה, כירון חי בכל התקופות האפשריות. אם הוא ישנא אותך מתישהו, אני ממש לא חושב שזה יהיה מזה." ניקו חרק שיניים. "זה עדיין לא אומר ש -" "נכון, יש לנו דברים חשובים יותר לדבר עליהם" וויל אמר, כאילו שהם ממשיכים את השיחה הקודמת. ניקו התנשם ואז קרס עליו. "אחותך. איך נחזיר אותה. כי אני לא הולך לתת לך להרגיש אובדן שוב, לא אם זה תלויי בי, או לצאת לעוד מסע מטורף." וויל אמר. ניקו לא ענה לרגע ואז הסתכל במבט חמוץ על וויל. "אני בהחלט הולך לצאת, סולאס. אתה לא תעצור אותי מלהציל את אחותי." הוא סינן. וויל הניד בראשו. "לא. אתה עוד מתאושש מכל מה שעברת. אתה לא יכול לצאת, בפקודת רופא." "אז לעזעזל עם ה'פקודת רופא' הזאת!" ניקו צעק ו וויל קפץ בבהלה. "אני הולך להציל את אחותי, ואתה לא תעצור אותי, וויל! לא אכפת לי - לא אכפת לי! אם אני הייתי במקומה, הייתי סומך עליה שתבוא, ובצדק! ואני יודע שגם אבא שלנו סומך עליי שאציל אותה, אז הפקודת רופא הזאת יכולה ללכת לטרטרוס מצידי!" ניקו המשיך לצעוק ואז התנשף. וויל נשם עמוק לבסוף והנהן. "אתה רוצה להציל את המשפחה שלך. ואני מבין, ניקו. אמא שלי מתה כשהייתי בן עשר." וויל נדהם מעצם זה שהוא מספר את זה למישהו שהוא לא קיילה, אבל הוא המשיך בכוח ושילב ידיים. "חוץ מהאבא שלי הנעדר שלי, אין לי אף אחד. אבל אתה הדי אנג'ילו האחרון שנשאר בכל העולם, ואתה החבר שלי, אם זה מוצא חן בעיניך או לא, כי אתה אוהב אותי ואני אותך, וגם זה אם זה מוצא חן בעיניך או לא, ואני ממש לא הולך לתת לך לצאת למסע טיפשי ומיותר כזה, מעבר להייזל." הוא אמר בכעס גם. ניקו מצמץ כמה פעמים, ו וויל שם לב שניקו קם לעמידה. מתי זה קרה? "חשבת על זה," ניקו אמר לבסוף בקול רגיל אבל היה ברור שהוא רותח ומנסה לשלוט בעצמו בכל הכוח לפי זה שהוא התנשף ו וויל ראה אגלי זיעה בפניו, "מה זה להיות רק עם אחות ואבא אל וזהו בעולם פעם?" וויל הנהן בלב דופק. "כן, ניקו. עכשיו אמרתי שאמא שלי מתה." הוא אמר בשקט. ניקו הזעיף פנים אליו ולרגע הייתה דממה מעיקה בינהם.