אור וחושך ביחד

ניקו(אני מחבר שני פאנפיקים שלי, זה עם זה של ליב סמית' גם)

ניקו בהה באור השמש. זה היה כיומיים אחרי שאפולו וריינה הפכו לזוג, והשמועות עפו בשני המחנות כמו אש בשדה קוצים, למרבה האירוניה, לרוב בזכות ליאו, שסיפר את זה לכל מי שרק יכל בשילוב אינסוף בדיחות גרועות. או לפחות הוא חשב שזה אור השמש. משום מה וויל היה בראשו חזק מאוד בכל פעם שהוא הסתכל על האור הזה. הוא ניסה להתרחק, אבל האור משך אותו אליו. מחזות הופיעו בראשו: הוא ו וויל יושבים מול האגם ומתנשקים ועושים פיקניק. הוא ו וויל הולכים יד ביד ביער מחנה החצויים ונהנים מהשקט. הוא ו וויל..."די!" צעק ניקו. "תתעורר, יא בן האדס טיפש!" הוא צעק על עצמו. דמעה ברחה לו כשהוא חשב שכל זה קורה עם בן. הוא יבב. מתי כבר יפסיקו המחשבות האלה? ולמה לאהוב צריך להיות כל כך מביש ומביך? ניקו מחה את עיניו וראה שהתמונה האחרונה הייתה הוא ו וויל נהנים משייקים מול האגם, לפני שנשמע קול צוחק בנעימים - קול שהעביר בניקו צמרמורת. "אני מצטער," אמר האדס, שהופיע עכשיו. "אני יודע שהחלומות הקודמים היו הרבה יותר נעימים." ניקו נרתע.

"קשה לקרוא לזה נעימים," העיר לו ניקו. "כשאני לא יודע, מה קורה פה? למה אני רואה את זה? זה לא קרה מעולם." הוא היסס. "עדיין. אני חושב." האדס חייך חיוך לא אופייני ורחב. עיניו השחורות של האל נצצו בשעשוע. ניקו רצה להקיא. הוא התאפק."זה כי אתה צופה באור הזה. אפולו צריך להיאבק בעברו - הוא צריך להיאבק מול האור. אפולו צודק." נדמה שהמילים שורפות את הפה של האדס בעודו אומר אותן. "הוא באמת הנשק הסודי שלכם. אתם צריכים להיעזר בו - וביקינתון, שגורם לכל." "אבל אם יקינתון גורם לכל, אז למה שניעזר בו?" ניקו שאל. האדס הניח את שתי ידיו על כל אחת מכתפיו של ניקו עכשיו והרצין. "יקינתון חזר כדי להילחם באפולו. אני בעבר התערבתי, בדיוק כמו שעכשיו התערבתי עם משפחתך. ועם אישתי. אתה צריך למסור את זה לאפולו. שיאבק ביקינתון בשבילכם, והכל ייגמר." "אבא - האור," ניקו אמר לאט. "אתה מתכוון שהופכים... את זה פני על זה?" "משהו כזה," אישר האדס. "טוב," ניקו אמר וזז באי נחת. "אני אמסור לו." האל חייך, ליטף את ראשו של ניקו בעדינות ונעלם. ניקו התעורר בביתן האדס, נחוש. הוא מחה את עיניו וקם.

הערת הכותב:

כוכבים חמודים שלכם ואני ממשיך!