אור וחושך ביחד

נק' מבט: ניקו

"יש לך פ***קינג ח ו ד ש חופש?" אליוט רטן ביום החמישי לחופש, כשניקו, וויל, ג'ימי ומיי - שני חברים חדשים מהשכבה - ראו טלוויזיה על הספה בסלון. וויל התפרקד על ניקו בדיוק כמו מליסה בעבר, (הוא עוד לא נפרד ממנה; כשיחזרו לבית הספר הכל יתחיל להתקדם, ככה ניקו האמין.)  וניקו נשען עליו בראשו בחזרה בהנאה ובמעורפל. הכל היה כל כך מוזר, אבל בקטע טוב. אפילו לא היה לו מצב רוח בגלל זה לרדת עכשיו על אליוט בחזרה מרוב שהוא עדיין היה המום מכל מה שקרה השבוע וממה שעוד יקרה אחר כך. "אהא," מלמל ניקו לבסוף כשוויל ליטף אותו כשהבלונדיני מצחקק לעצמו תוך כדי. "מקנא?" ניקו אמר בחיוך חלוש. אליוט שילב ידיים. "למה אני לא גיי?" אליוט ילל עכשיו והלך בדרמטיות לחדר שלו. 

מיי פרצה בצחוק. "הוא לא צעיר מדי לכל זה?" אמרה בחיוך אחר כך והרימה גבה חומה כשערה החלק. "ההורים שלי לא מאמינים בהסתרה," ניקו מלמל לה את מה שהבין השבוע בדרך הקשה. ג'ימי השתעל לרגע - יש לו שיעול כרוני - ואז חייך. " בכל זאת, אני עם מיי," אמר ג'ימי בהסכמה אחר כך. "הוא רק בן תשע וחצי." ג'ימי אמר. ניקו משך בכתפיו. "ההורים שלנו רוצים שנדע הכל." אמר בחזרה והרגיש אידיוט מרגע לרגע גם וג'ימי נאנח בהבנה. "אתה תמיד איתי," מיי אמרה בהתפנקות והתכרבלה בו והפרה גם בכך את הדממה המביכה שנוצרה לרגע. ג'ימי הסמיק אבל חייך חיוך מרוצה. ניקו ניסה לבלוע את הדמעות הפתאומיות שהציפו את עיניו למראה הזוג המאושר הזה. הלוואי שמילים כאלה היו הצרות האחרונות שלו בזוגיות שלו עם וויל. הוא מיהר למחות את עיניו ופניו ולהסיט את מבטו.

 "התכוונתי לסלנג הפעם, מפגרת." ג'ימי אמר וצחק לָדממה. וויל קם עכשיו מניקו והתמתח כשהוא מחייך והעיניים הכחולות כבדולח המדהימות שלו נוצצות משמחה. ניקו בהה בו. אפילו וויל היה הרבה יותר רגוע היום. בין אם בגלל שהוא הכיר הרבה יותר טוב את העיר כיום, את בית הספר או פשוט כי הוא היה עם ניקו פחות או יותר בחופשיות עכשיו או הכל יחד - כך או כך, וויל הזכיר עכשיו הרבה פחות סמור נמרץ ויותר חתלתול שמתרווח בשמש בהנאה אחרי שצד עכבר איכותי. (הערת הכותבת: לול😂.)  הרופא לעתיד חייך עכשיו חיוך רחב לג'ימי ולמיי כאילו שהקדימו את היום הולדת שלו להיום או את חג המולד. ניקו המשיך לראות בובספוג. לא היה לו מצב רוח. 

(הערת הכותבת נוספת: רחמים, יש בובספוג ברוב העולם המערבי בערך.) "יש טיול בקרוב," וויל הכריז עכשיו. "ביער. בשביל עבודה בביולוגיה. שנהיה ביחד כולנו באוהלים?" וויל הציע וקפץ במקום מרוב התלהבות והקפיץ את החטיפים בצלחת הפלסטיק האדומה שג'ימי החזיק וזה נבהל וניסה לייצב אותם. מיי גיחכה וחטפה לה צ'יפס אחד שקפץ. לא, ניקו בחיים לא יבין מה מושך כל כך את וויל בשעות של התבוננות. אבל ניקו חייך חיוך קטן עכשיו להתלהבות שלו. היא הדביקה את כולם. העבודה הייתה קשורה לאבולוציה, נושא משעמם עד מוות לדעת ניקו, אבל וויל התלהב נורא מהכל, אז לא הייתה לו ברירה אלא לצאת לטיול חסר התועלת הזה. לפחות זה היה עם וויל וג'ימי ומיי.  וכולם יודעים... ניקו חזר לספה באנחה כבדה ובלב דופק מרוב פחד. 

 "בטח," ג'ימי אמר בהסכמה וכמו ממרחקים מבחינת ניקו המבוהל, שחשב עכשיו בבהלה ענקית על יום החזרה ללימודים כשכולם יודעים מי הם ומי הוא. "אלא אם כן..." הוא השתתק בפתאומיות. "אלא אם כן מה?" ניקו אמר בעדינות. הוא היה מומחה בדברים האלה כבר. ג'ימי מסתיר משהו. "שום דבר," ג'ימי מלמל עכשיו. "בטח, אני בא. נהיה כל זוג באוהל אחר ונאסוף חרקים כדי ללמוד על האבולוציה. יאי! אני מרגיש כמו דרווין ההוא." מיי גיחכה ונישקה את ג'ימי על הלחי. הבטן של ניקו התהפכה עכשיו בחשש בזמן שחבריו אכלו בעליזות מהחטיפים ומהבורקסים ומהקרואסונים. מה ג'ימי מסתיר? ניקו למד מעצמו שלאנשים יש סיבה להתנהגות שלהם.

הערת הכותבת:

טוב, אני אף פעם לא למדתי ביולוגיה. סליחה אם טעיתי במה שלומדים בזה. זה נראה לי מתאים לביולוגיה.