אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הערת הכותבת: חג סוכות שמח!

הפרק:

"סולאס," ניקו מלמל עליו פעם אחת וכעבור חודש מענג של עשיית כלום בבית או במבוך או בפארק במרכז המבוך שלהם. הטיול נגמר ונשכח כבר כמעט, אם כי תמיד יזכר להם כחוויה טובה. וויל המהם עכשיו בתשובה תוך כדי נמנום על הדשא הלח. נושא הדשא הלח תמידית (כמעט) הטריד את הרופא לעתיד, כי זה אמר שמים מגיעים אליו אכשהו עם בני אדם, מה שאמר שבני אדם נוספים באים למבוך, אבל ניקו נראה כל כך שלו כאן, שוויל פחד להגיד את זה בקול. "אולי נשתמש בכוחות שלי כבן האדס ונמצא את הבית קברות הזה?" ניקו שאל. וויל החמיץ פנים וניקו גיחך. "אני די בטוח שראיתי כאן פתח מוזר," ניקו המשיך. "אתה תוכל לעזור לי כבן אפולו." ניקו גמגם. הוא תמיד גמגם כשהוזכר אכשהו שגם וויל בן. וויל ליטף אותו בראשו עכשיו בעדינות, כדי להרגיע אותו, כמו תמיד, אבל בפקפקנות. "תנסה כאן." וויל אמר. ניקו נאנח. הוא עצם עיניים ו וויל חייך בהקלה. "יש לי חדשות רעות, סולאס," ניקו אמר כעבור כחצי דקה. הלב של וויל קפא באחת. "אני מרגיש כאן משהו כמו... מיליון מתים, שמתאימים לתיאור של התקופה שאומרים שהיה פה כפר לפני העיר הזאת." ניקו סיים לדבר ופקח עיניים. וויל יבב. ניקו התמתח עליו וקם לישיבה ושתה מים. "ג'ימי ומיי באים," ניקו דיווח כשקם לעמידה. וויל יבב שוב. "נוכל לספר להם ואני אוביל אותנו כאילו שהלכנו לשם כבר קודם." וויל יבב בשלישית וניקו חייך אליו. "אתה מפחד אחרי כל מה שעברנו כחצויים?" הוא עקץ אותו. וויל יבב זו הפעם הרביעית והנהן. "לערב בדברים כאלה בני תמותה זה דבר אחר לגמרי!" הוא מחה כשניקו צחק. הלב של וויל דפק בעוצמה. 

אף פעם לא יימאס לוויל לשמוע את ניקו צוחק. אף פעם. "היי," ג'ימי אמר לפתע מעליהם, כמו תמיד. וויל מלמל לעצמו משהו מתחת לאף וג'ימי חייך אליו. מיי הגיעה בריצה כשניקו נאנק כשקם ישר לחיבוק שלה. בינתיים מיי התאהבה בניקו. "איך ידעתם לבוא לכאן?" ניקו מלמל והסמיק. "ראינו אותכם הולכים לכאן," מיי אמרה בעליזות בזמן שפרעה לניקו את השיער כמו פייפר. הלב של וויל נצבט למחשבה על הקיץ שפספס השנה במחנה החצויים. הוא יבוא לשם בחורף. החליט. הוא יבוא לשם עם ניקו, כמובן. המחנה לא אותו דבר בלעדיו מאז שהם נהיו זוג. "בהתחלה היינו בהלם, כי אף אחד לא בא לכאן. ואז נזכרתי בניקו." מיי המשיכה להסביר בינתיים והעירה את וויל ממחשבותיו על תפוס את הדגל. ניקו הזעיף פנים ושילב ידיים למשפט האחרון. וויל מיהר להישען עליו. "למה דווקא בי?" ניקו רטן. "טוב, אתה לא נראה כל כך כמו מישהו שאוהב חדי קרן ונצנצים, אדון האופל," וויל אמר בחיוך. ניקו האדים כולו בלחייו. ג'ימי פרץ בצחוק. "אז כאן אתם כל הזמן, מה. באמת תהיתי. אבל אתם לא מפחדים? המקום הזה מקולל." ג'ימי רעד לשם שינוי. יחסית לבני תמותה, הם די אמיצים, וויל חשב לעצמו בזמן שחיבק את ניקו ביד אחת לניחום. 

צריך הרבה אומץ כדי להיכנס למבוך הזה. "חשבנו למצוא את בית הקברות הזה," ניקו אמר ביובש לבסוף. "ובהתחלה סתם באתי לכאן כדי לחשוב, לפני שוויל ואני נהיינו ביחד." ניקו אמר ו וויל הבחין שהוא נצמד לסיפור העירפול שילדי הקטה ואנבת' וכירון פייפר וג'ייסון הכינו להם. וויל חייך לעצמו חיוך רחב. ג'ימי התנשף. "למצוא את בית הקברות המפורסם?" שאל בבעתה. "נכנסת לכאן לבד?" מיי אמרה בקול קטן. וויל הנהן בהערצה שגייס על ניקו. זה לא היה קשה. "הוא בא לכאן לגמרי לבד." אמר בקול רך ונישק את ניקו על הלחי. ניקו חייך עכשיו לפחות והלב של וויל דפק בהקלה למראה. "רוצים להצטרף לחיפושים?" ניקו שאל בזמן שוויל התפקע מצחוק כמעט כמו אליוט על הדשא כשנזכר במה שאמר מקודם, על ניקו עם חדי קרן ונצנצים. ג'ימי נהיה ירקרק, לשם שינוי לא ממחלה. מיי התנשמה בבהלה וניקו משך בכתפיו. "איך שאתם רוצים." אמר ו וויל ידע שהוא חושב על תכנית עכשיו.