אור וחושך ביחד

נק' מבט: כללית

נק' מבט: וויל

"זה כלום, סולאס," ניקו מלמל לקראת הלילה, כשוויל נכנס לביתן האדס בהפסקה מהמרפאה, אז הוא היה לבוש בבגדים רגילים: חולצת מחנה החצויים וטרנינג כחול ארוך ונעליים לשלג ובגדים חמים חמים מכל הכיוונים. היה תחילת החורף, לקראת חג המולד. "באמת.." ניקו המשיך למלמל, ואז כיווץ את פניו בכאב. "שוב החזיונות?" וויל שאל בשקט ורצה להרוג את מי ששולח את החזיונות האלה לניקו. הוא סבל מכאבים בגללם, היעדר זמן - דבר שניקו שנא בגלל קזינו לוטוס - ובחילות וכאבי ראש חזקים. "אולי זאת תופעת לוואי מקזינו לוטוס?" וויל הציע לידו אחרי בדיקה נוספת, כמו הלב בסטטסקופ שלו מהערכה שלו או האוזניים והעיניים. "כמו כאלו שסיפרת לי שהיו להייזל כשהיא רק הגיעה ועד פרנק." 

ניקו הניד בראשו במאמץ. הוא נראה מיוזע ומלא כאב עוד מהחיזיון האחרון. וויל נתן לו יד בעדינות. הוא הסתכל על וויל כשהוא מוחה את פניו ועיניו. וויל הקפיד להיות בשקט ושהידיים שלהם לא יגעו זו בזו יותר מהדרוש. הלב שלו פרפר כשהוא הרגיש את הנשימה של ניקו והוא הסיט את מבטו במבוכה שמאלה לחלון. ניקו לא נראה כמו טיפוס של מגע וחיבוקים. אפילו עכשיו הוא שמר על רתיעה ממנו - לפחות, עד שלהפתעתו הרבה הוא הרגיש יד על כתפו השמאלית.  "סולאס..." ניקו מלמל. "אני.." הוא כחכח בגרונו. "אני מרגיש שיש כמה דברים שלא דיברנו עליהם." וויל הנהן בהסכמה מוחלטת. "בהחלט." הוא אמר. 

ניקו חייך אליו בביישנות יוצאת דופן בשבילו וסקר אותו במבטו החד, מסתכל עליו לראשונה מאז הגיע. "יש לך עיניים כחולות." הוא לחש לו משום מה אחר כך. וויל לא ידע מה לומר. "אה...כן. זה סימן זיהויי של רוב ילדי אפולו. חוץ משיער בלונדיני. כאילו, אני מניח שלרוב ילדי האדס יהיה שיער שחור ועור חיוור - " הוא דיבר מהר, ואז ניקו נישק אותו בנחישות. וויל זרם. "לא מדברים על זה," ניקו לחש לו אחר כך וחיבק אותו בכוח. "זה לא מתאים לי. אני פשוט צריך את זה עכשיו." "אתה אוהב אותי?" וויל קרקר בקול צרוד אחר כך. ניקו ניתק ממנו וחייך, להפתעתו הגמורה. "אתה צריך עוד נשיקה כדי להבהיר את זה?" הוא שאל אותו. וויל צחק. "כן." הם התנשקו ונרדמו מחובקים.

נק' מבט: כללית

ניקו פקח עיניים. הוא לא האמין לֶמה שהוא עשה אתמול. וויל עכשיו היה ממש מחובק איתו וישן בשלווה. נראה שהוא חלם חלום נעים. ניקו קם לאט לישיבה. הוא הסתכל החוצה באיטיות. וויל הרגיש אותו קם, הסמיק, וקם גם הוא וחייך אליו כשהוא נשען עליו ומניח יד ימין על כתפו השמאלית. "אתה בסדר? אתמול הרגשת ממש נורא. טיפלתי בך בלילה. שלחתי לך כוחות אפולו." וויל הסמיק יותר ויותר ככל שהתקדם המשפט והוא רכן אליו כשהוא לא הגיב. לחרדתו, ככה זה נראה לפחות, הוא מצא אותו בוכה. "פשוט תשכח מזה," ניקו בכה. "אני לא הומו. בבבקשה.." "ניקו," וויל אמר בשקט וליטף אותו, "נראה שממש נהנית אתמול בנשיקה. ואם זה בגלל האנשים, זה בסדר להיות הומ- " "עוף מפה!" ניקו צעק. וויל נבהל וקם. "ואל תספר לאף אחד על מה שקרה! חסר לך!" ניקו בכה גם עכשיו ושוב, אבל וויל לא העז להתקרב אליו עכשיו. הוא זכר שהוא משנות הארבעים. "אני לא אספר," הוא מיהר להגיד. "גם לא על החזיונות." וויל היסס. "אבל סיפרתי לפייפר ולפרסי, שהם בטח סיפרו לג'ייסון ולאנבת'." הוא הוסיף בלב דופק. "זה בסדר. הם בסדר. אתה פשוט עוף מפה!" "אני יודע שאתה לא מתכוון לזה," וויל אמר עם יד על הידית של הדלת. "אני יודע שאתה משנות הארבעים. הכל יהיה בסדר...ילד מוות." ניקו זרק את הכרית של המיטה העליונה עליו והוא יצא כשהוא מחייך. 

הערת הכותב:

ואוו. חיכיתי לפרקים האלו מלאאא זמן. כוכבים ואני ממשיך!