אור וחושך ביחד

ניקו

"חייבים ללכת לכירון," וויל אמר, ואז אחרי רגע של היסוס הוא הוסיף: "ולאנבת'. להם יהיו כל התשובות. אני בטוח. הם כמו אבא ובת... בצורה משונה כלשהי של חצוייה וקנטאור." ניקו פלט צחקוק בניגוד לרצונו. וויל הסמיק והסיר ממנו סוף סוף את היד. ניקו נשם בהקלה. "אבל קודם תבריא, ילד מוות," וויל אמר לו בחיבה, מה שגרם ללב שלו לפרפור מוזר ומפחיד. "ואתה חולם עוד על ביאנקה?" וויל המשיך לשאול, לקח כיסא עץ וליטף אותו על המצח. "אממ," ניקו גמגם בקול צרוד. הלב שלו עדיין דפק. "אני...כן. לא בזמן האחרון, אבל - " וויל נישק אותו. ניקו קפא. "מצטער," וויל התנשף כשהם התנתקו. "אה... אני... זה בסדר," ניקו מלמל והרגיש אידיוט ואדום מרגע לרגע. "אני..." הוא שוב צחקק. מה לעזעזל קורה לו? הוא נשם עמוק. "בוא," הוא לחש. "אתה יכול להיות איתי?" וויל חייך בהקלה. "בטח," הוא אישר ונכנס לשמיכה ליד ניקו. הוא ליטף אותו עד שהוא נרדם.