"והוא חזר" קיילה הכריזה כשהם נכנסו וניקו התפתל, אבל וויל תפס אותו. "כן. בוא, ילד מוות-" קיילה צחקה. וויל בתורו התעלם מהמבט האדום הכועס של ניקו. "ככה אתה קורא לו?" היא שאלה בין צחוק. וויל הנהן בחיוך וניקו נאנח. וויל שם לב שהוא נראה יותר מותש ממקודם והוא מיהר לחזור ללכת למיטה שלו. ניקו מיד נרדם ו ווייל כיסה אותו ונתן לו נקטר והוא התעורר שוב. וויל חייך אליו. "רואה? ככה נקטר עובד." הוא אמר בעדינות וניקו הנהן. עכשיו הוא שוב נראה יותר טוב, וויל חשב בשמחה. ניקו נשען על וויל ולפחות נראה שלו קצת יותר. וויל ידע שהעובדה שהוא מוגן במחנה מצליחה להרגיע אותו. "ניקו," הוא לחש והוא פתח עיניים שחורות מדהימות ומלאכיות שוויל טבע בהן.
"מה?" ניקו שאל בקול מנומנם וחמוד בעיניי וויל. "יש לי תיאוריה בקשר לסיוט שהיה לך." וויל אמר בלחש בזמן שקיילה הלכה לנוח בחדר שלה במרפאה. משום מה ניקו קפא. הוא השתעל ו וויל לקח ממנו את הנקטר במהירות. "אמרתי לך, אני כבר לא-" הוא הצליח להגיד בסוף. "תגיד לי, מר די אנג'ילו הצעיר והמתוק שלי, ה א ם, ש מ ע ת, מ י ש ה ו, מ א ש י ם אותך?" וויל קטע אותו בכעס. ניקו בלע רוק, בטח לא רגיל שעונים לו. "אני...אני רק..." וויל ריחם עליו כל כך כשראה אותו מגמגם ונבוך ושופט את עצמו והוא נתן לו יד. ניקו האמיץ שלו מתנהג ככה רק במצבים קיצוניים; כלומר וויל הגזים.
"היי, שש. בכל אופן, התיאוריה היא שבגלל שאבא שלי כבר לא אל, אז החלומות שלנו משתנים בגלל זה." לפחות זה הסיח את דעתו של ניקו והוא הסתכל מהורהר על התקרה, גם אם עדיין דמעות זלגו בפניו. "אני....ואוו." הוא אמר בסוף. וויל הנהן. "אבל חשבתי שהיפנוס ופרומותיאוס אחראים על החלומות," ניקו אמר. וויל חייך והניד בראשו, מחזק את האחיזה בידו הקרה של ניקו. הלב של ניקו דפק בפראות. וויל ראה איך הוא גם מתאמץ וכופה על עצמו לא לקום וללכת. "לא"," הוא אמר בעדינות וליטף אותו. זה הרגיע עוד את ניקו לפחות והוא עצם עיניים. "כלומר הם גם אחראים על זה בסך הכל, אבל בסך הכל אבא שלי הוא זה שאל הנבואה והעתיד. אז בגלל זה שהוא חסר, אני מניח, החלומות שלנו יתנהגו מוזר." ניקו הנהן, סמוק מהליטופים והתפתל שוב במקומו. וויל התעלם מכל זה ונישק אותו עכשיו בעדינות והתנתק. ניקו התנשם ונראה כעומד להתעלף. וויל צחק.
"אף פעם לא התנשקת, אה?" שאל בחיוך. ניקו עדיין התנשף, אדום כולו ומזיע. "אני- לא. חוץ ממך- אלים, לא." הוא גמגם ו וויל חייך. ניקו הסתכל עליו מטושטש, בעיניו הוא נראה כאילו לא מאמין למשהו. "שוב," הוא לחש ועיניו סימנו לוויל: ' מהר, לפני שאתחרט '. וויל חייך ונישק אותו שוב במהירות. בסוף הם התנתקו וניקו חייך בהיסוס. "לא- רע." ניקו מלמל והאדים. וויל צחק ופרע לו את השיער הארוך והשחור שלו. "נקטר," ניקו לחש ו וויל הביא לו אותו והוא שתה. ניקו סיים לשתות ו וויל זרק את הבקבוק לפח. ניקו נשם עמוק- הוא נראה כאילו הוא הולך להירדם כל רגע. "אוהב...אותך." הוא מלמל והתפתל במקומו, מחזיק חזק וברעד ביד של וויל, כאילו שרק ככה הוא לא ייכנס לפאניקה, ולצערו וויל ידע שזה נכון. אבל וויל חייך. "עכשיו הרבה יותר טוב, נכון? גם אני אוהב אותך." הוא אמר בעדינות וניקו התנשם בבהלה. וויל עצם לניקו את העיניים בזהירות ונישק אותו על המצח. "תישן, ניקו. זה בסדר." והוא נרדם.
VOUS LISEZ
אור וחושך ביחד
Fanfictionכן עושים מלא כאלה אבל גם אני רוצההההה אה ואני כותב את זה כשאני ממש מפחד כי אני בבית הומופובי אז הצילו.
