אור וחושך ביחד

נק' מבט: ריינה

אחרי השיחה ג'ייסון נגע בכתף של ריינה. היא הסתובבה. "מה קרה?" שאלה למראה מבטו הרציני. הם היו לבדם. "את יודעת על ניקו." אמר. לא שאל. ריינה הרצינה גם והנהנה. "וגם על מה שחוויתם. ככה גילינו, אני והמאמן." ג'ייסון נראה מופתע ונרתע. "אוקיי. איך?" שאל. ריינה סיפרה לו והוא הנהן במצח מקומט. "ואוו." אמר בסוף. ריינה הנהנה בכובד ראש. "לא קל לו עם זה." אמרה. ג'ייסון הנהן. אבל ריינה ראתה שמלבד ניקו, עוד משהו מציק לו. "מה קרה?" שאלה. ג'ייסון חייך בהיסוס. "אני...מצטער." הוא אמר. ריינה התבלבלה. "על מה?" שאלה. ג'ייסון נשם עמוק. "נעלמתי. השארתי אותך לנהל מחנה שלם לבד. עם פסיכי. אני-אני יודע שזאת יונו שאשמה, אבל...אני עדיין מרגיש אשם.ויונו לא תעשה את זה. אז... אני...אני מצטער שזה קרה." ריינה הייתה בהלם. היא לא ידעה שהוא מרגיש ככה. "ג'ייסון" היא אמרה לבסוף. "זה בסדר. זה לא אתה. זאת היא. אני לא כועסת עליך." "ובגלל זה את מסתדרת עם אנבת'?" הוא שאל. ריינה צחקה. היא שכחה כמה ג'ייסון נחמד. "כן. אולי.  בכל מקרה, אני לא כועסת עליך. אז בבקשה אל תרגיש לי ככה." היא הרצינה שוב. הוא הסתכל עליה בהיסוס ואז הנהן. "בטוח?" שאל. "כי את תמיד מוזמנת להביא לי אגרוף." ריינה צחקה שוב. "בטוח." "שולם?" ג'ייסון שאל והושיט לה זרת, כמו ילד קטן. ריינה התאפקה מלצחוק שוב- זה בהחלט כבר יהיה מוזר. הם עשו שולם וג'ייסון חייך סוף סוף. "טוב, אז..." אמר. "נחמד לראות אותך שוב, ריינה אווילה רמירז אריאנו." ואז הוא נרתע. והופתע כשלא עשתה לו דבר ורק המשיכה לחייך. "אה...זה השלב שאת אמורה שוב לכעוס." הוא אמר. ריינה הנידה בראשה בחיבה. "מסעות משנים אנשים, ג'ייסון גרייס. אני בסדר עכשיו. וגם אתה." ג'ייסון בלע רוק. "בטח. אני בסדר. שנינו בסדר? אני בסדר." הוא צחק צחוק מוזר ולא אופייני לו. ריינה הרימה גבה. הוא אף פעם לא לקח את המושכות. "פספסתי משהו?" שאלה. ג'ייסון חייך בחשש."במסע...מישהו אמר לי אף פעם לא להגיד נואש. ולא להסס. מצטער. אני מניח- זאת אומרת, אני יודע שזה חדש לך. אני...עובר שינויי. קל. לא. גדול. עצום. מפחיד-" "הבנתי," ריינה קטעה אותו והוא צחק.