אור וחושך ביחד

נק' מבט וויל

וויל חיכה לניקו, מעוצבן. המשמרת שלו הייתה צריכה להתחיל כל שנייה בערך והוא מתעכב לו בלדבר עם אנשים. לבסוף הוא הגיע בהיסוס, אותו היסוס שוויל כל כך אהב אצלו. הוא זכר את ניקו במלחמה עם קרונוס- היום שבו התאהב בו סופית- ניצב בלי פחד עם אבא שלו ופשוט מדבר עם טיטאן הזמן. וויל הנהן עכשיו והתאמץ לצאת מהזיכרון כשניקו הגיע. "תודה לאלים. בוא, נלך." "אה, לאן?" ניקו שאל וגרם בכך כמו תמיד ללב של וויל לרקוד ריקוד עם קטן ולפניו של וויל לחייך בלי שזה שם לב לכך. "התכוונת ברצינות ל..ל..ל...מרפאה?" וויל קימט את המצח והנהן. ניקו בלע רוק. "פחד מרופאים?" וויל שאל וחייך. ניקו השפיל את המבט. "כשהייתי קטן," הוא מלמל והאדים. "גילו אצלי אסטמה. אבא שלך ריפא אותי. לא אהבתי את זה." וויל צחקק. ואז הוא קלט משהו. "גדלת עם האלים או משהו?" הוא שאל בקנאה. ניקו  בהה בו ואז הניד בראשו. "רק עם אבא שלי." "רק?!" וויל שאל, מעוצבן שוב, שלא כהרגלו. ניקו נרתע."אתה יודע כמה אנשים פה היו מתים שזה יקרה להם?" ואז הוא כחכח בגרון כשקלט מה אמר. "מצטער על הניסוח שיצא לי. אתה יודע, כי אתה בן האדס." ניקו האדים יותר ויותר, מה שדי שימח את וויל. עכשיו וויל התקרב אליו וממש יכל לשמוע את הלב של ניקו דופק בבהלה, בגלל היותו בן אפולו. הוא הניח שניקו לא אוהב את זה שהוא מהקהילה הגאה. ועכשיו הוא נישק אותו לראשונה. זה היה טוב, וניקו אפילו לא ברח. המחנה היה ריק- כולם הלכו לנוח, מ,אתם יודעים, להילחם בגאיה וכל זה. וויל התרחק והתאפק מלחייך. ניקו נראה כמו דג מחוץ למים. "ואוו" וויל אמר בזמן שניקו חזר לנשום. "עכשיו בוא. יש לך שלושה ימים במרפאה למלא." והוא תפס ביד של ניקו וגרר אותו לשם. 

הערת הכותבת:

אז אני הולכת להמציא פה כמה דברים כדי שלא יהיה חסר משהו

וכן אני יודעת שיש מלא פאנפיקים כאלה אבל גם אני רוצהההה

אז

מה דעתכם? להמשיך?