אור וחושך ביחד

פאנפיק חדש שהוא המשך של הקודם(נק' מבט: אנבת')

למרות שאני עדיין מתלבט אם לעשות אותו פאנפיק מלא פלוס או ההמשך של הקודם

כוכבים תגובות ואני ממשיך

הפרק:

הם נמלטו מהמקום הנורא הזה בריצה. "גם אתם ראיתם את זה?" התנשפה אנבת'. נכון, החבורה שהיא הייתה בה הייתה משונה למדי, אבל זה לא עמד לעצור בעדה. ובעדם. "כן," התנשף גם ליאו עכשיו, והבעיר אש בשתי ידיו. ניקו פער את עיניו ונרתע. אנבת' ניחשה שהוא לא ידע על האש, והיא נתנה לו יד. "כבר ראיתי משהו כזה פעם," אמרה אנבת' בשקט עכשיו והביטה על הדבר החשוך בחשדנות מעורבת באימה ואז על חבריה."זה כמו בית הלילה. בשילוב של מזבח הפחד. אנחנו צריכים פשוט לזרום עם מה שקורה. ככה פייפר אמרה לי פעם." אמרה אנבת'. "ואני לעולם לא מתווכח עם מלכת היופי," אמר ליאו. "אבל עכשיו אני חושב שצריך. תראו." הוא הצביע. אנבת' הקשיבה, ושמעה את האדמה רועדת, בתרתי משמע. היא הסתכלה על ניקו בחשדנות, והוא הניד בראשו בעיניים עצומות. "זה לא אני," אמר.

אנבת' חשדה שאולי הוא עוד מושפע מהנשיקת איחוד הלוהטת שלו מלפני שנייה עם וויל, אבל אז היא עצרה בעצמה בכוח כשהיא נזכרה שזה ניקו. הוא כבר מומחה בכוחות שלו, למרות שפרסי היה הרבה פחות בגיל הזה. וגם, מלדבר על הנושא הזה עם ניקו, היית עלולה לחטוף פלדת ברזל סטיגאי באף. "בסדר," אנבת' היססה באופן לא אופייני לה עכשיו. "אז בואו נזוז, אולי." ליאו הנהן, והם צעדו לאט לאחור עכשיו. הם אחזו ידיים. "חרבות, בבקשה," אמר קול גברי נעים לפתע, והם צרחו בבהלה והתנגשו אחד בשני. אנבת' כמעט השתפדה מהחרב ומהאש של ליאו, לפני שהוא פער את עיניו וכיבה אותה, וניקו הזיז את החרב ברגע האחרון. אנבת' עזרה לשניהם לקום בסירבול. "אין בעיה," אמרה אנבת'. היא ניחשה שהוא כמו טרמינוס ברומא החדשה. "אה, מה..." ניקו היסס בצורה לא אופיינית, בזמן שליאו חיטט נואשות בחגורת הכלים שלו עכשיו. "זאת מכונת זיהויי," אנבת' אמרה בעדינות וליטפה אותו. היא ניחשה, שכנער משנות השלושים, הוא לא מבין מה קורה, ומסתבר שהיא צדקה. "הוא רוצה שנביא ליד שלו את החרבות שלנו." היא אמרה. היא פירטה ליתר ביטחון, כי ממש לא היה להם זמן.

ניקו קימט את המצח. "אבל למה?" "היי, סבא," רטן ליאו והתקדם קדימה. אנבת' לא יכלה לעצור בעצמה מלצחקק. "פשוט תעשה את זה כבר. שלום." ליאו אמר, וניקו הסמיק. אנבת' חיבקה אותו. "מה שמך?" "אני ליאו וואלדס." "נשק?" "אש נחשב?" ליאו שאל. "כמובן. פשוט השם אותה פעמיים על ידי." ליאו עשה זאת. וכששני כדורי האש נעלמו, נשמע רישום של עט, ואז היד חזרה. "חרבות, בבקשה." ניקו צעד קדימה בעיניים גדולות. אנבת' נתנה לו יד לידו וכל הדרך. עכשיו היא לחצה את ידו בעידוד. "ברזל סטיגאי," אמר היד אחרי שניקו הושיט לה. "נעשה בנהר סטיקס ובנהר הטיבר." "אני יכול לעבור?" שאל ניקו. נשמע שוב רישום של עט, ואז החרב נעלמה. ניקו נראה על סף התקף פאניקה. "תירגע," לחשה לו אנבת' ולחצה על כתפו. "זה בטח יחזור אלינו מהצד השני." "נכון מאוד," אמר היד. "חרבות, בבקשה." אנבת' הושיטה לו את שלה. "דרקון לידי," לחש היד ביראה. אנבת' רשמה לעצמה בלב עכשיו לעולם לא לספר לטרמינוס על היד. הוא עלול עוד לקנא. "לא ראיתי כזאת מאז...בחיי, מארס...שוטה זקן..." "כן, טוב, אפשר להתקדם מפה, בבקשה? אנחנו צריכים לעבור." אנבת' קטעה אותו במהירות ובפנים סמוקות. החרב שלה נעלמה גם. ניקו נראה לחוץ. אגלי זיעה נראו בפניו. הוא נראה מטושטש לחלוטין מהחום שלו, שקיבל מהמפלצת ההיא. הם היו חייבים להתקדם כדי שיוכלו להגיע לוויל. מעבר לזה שהוא רופא, ובן אפולו מוכשר, הוא היה גם החבר שלו. זה בטוח יעזור. "החרבות שלכם נמצאות עכשיו בצד השני. לכו בבקשה לקחת אותן." "תודה רבה," אמרה אנבת', ומשכה משם את ניקו. היא לקחה גם בשבילו את החרב ושמה לו אותה בנדן לפני שהיא לקחה את שלה.