אור וחושך ביחד

ניקו

כוכבים, דיעות ואני ממשיך!

הפרק:

"אני מחזיר אותן," אמר האדס ביער. "אתה מה?" שאל ניקו, בלי להיות מסוגל להפסיק להסתכל על אימו בפליאה ולהחזיק את ידה וכך גם היא לו, למרות מה שקרה בינהם לפני רגע. "תקבלו נבואה בקרוב," האדס הבטיח, "ואמרתי לך שניפגש שוב, ניקו." היה מוזר לשמוע את השם שלו בחיק משפחתו ולא בחלום או בחיזיון. "מה החזיונות האלה?" הוא שאל בקול צרוד מהתרגשות לדעת סוף סוף את התשובה ובעקבות המחשבות האחרונות. "זה מנהר לתה," אמר אבא. "אתה יודע שטבלתי אותך שם לפני הקזינו לוטוס." ניקו חשק שיניים. "זה יעלם מתישהו?" הוא שאל בכעס. האדס הנהן והניח יד על כתפו השמאלית.

"ואז תיזכר ותקבל שוב את הילדות שלך." אמרה מריה בשקט ובעיניים נוצצות. "את ביקשת את זה," ניחש ניקו. מהחזיונות - סליחה, מהזכרונות כמו שצריך לקרוא להם מעכשיו - היא נראתה עקשנית וחזקה מאוד. היא לא פחדה אפילו להתגרות לפני זאוס לפני שמתה. "אתה לא מאושר, ניקולס?" "את..לא אכפת לך שאני עם וויל?" הוא היסס. אמא הנידה בראשה ורעדה. "העיקר שאנחנו יחד שוב. כמשפחה. תהיה לנו הזדמנות לחיים, סטורו שלי." ' סטורו ' אמר ' יקר שלי ' לֶבֶּן באיטלקית. ניקו לא יכל שלא לחייך לאופק למילה וכשהרגיש את יד אימו הרועדת על לחיו הימנית.

"חשבתי על כך בזמן מסע הצללים של אביך. אינני מוכנה לאבד אותך, ניקו." היא אחזה בידיו ונישקה אותן על המצח בעצימת עיניים ואז פקחה אותן. "לכן אביך לוקח אותנו לארמון האדס. גם את ביאנקה." היא אמרה. ניקו לא ידע מה להגיד. "תהיה לכם נבואה בקרוב," האדס אמר. "עכשיו חזור למחנה וספר לכירון שפגשת אותי ועשית שיחה אישית ושסיפרתי לך שתהיה נבואה וזה הכל."

"ו..אה.." ניקו מלמל והסתכל על אימו. היא חיבקה אותו. ""Ci vediamo di nuovo, mia, dolcezza." ' אנחנו נתראה שוב, מתוק שלי.' באיטלקית. ניקו הצליח לחייך מבעד לעיניים דומעות ולזכרונות(שחזרו אליו לאט לאט בעקבות הפלשבקים מהעבר) והנהן ברעד לא אופייני. "ו וויל.." הוא הצליח לומר והסתכל על אביו. "בקרוב," האדס הבטיח. הם נעלמו וניקו חזר למחנה אחרי שנרגע ואחרי נשימה עמוקה.