אור וחושך ביחד

ריינה

ריינה הייתה לכודה. היא הושיבה את ניקו עליה בזמן שישן והתגעגעה לישיבה איתו ככה עם אפולו, טוב, ליד העץ. ליאו לא הפסיק לזמר להם מאז: ' ריינה ואפולו יושבים על העץ ומתנשקים ' . כמו ילד קטן. אבל ריינה שמחה על זה שהוא עושה מזה בדיחה, בסתר ליבה. אבל עכשיו הם היו ליד בור האפילה. "היי," ריינה אמרה כשניקו מצמץ קצת ופיהק. וויל וג'ייסון הלכו לסייר כדי להכיר את המקום. "תישן. כשתתעורר אני רוצה שתחלץ אותנו במסע צללים." ניקו הנהן חלושות בראשו, ריינה נישקה אותו על המצח והוא חזר לישון עליה. ריינה חיבקה אותו חזק כשהיא שמעה רעש של הדלת ממתכת נפתחת. לחרדתה אריון הזאב נכנס. הוא הרים לה גבה.

"תראו, תראו. ריינה אווילה רמירז אריאנו. וניקו די אנג'ילו, החצויים המבוקשים ביותר. אנחנו באמת צריכים להפסיק להיפגש ככה." "בבקשה אל תעשה את זה," ריינה ניסתה להרוויח זמן בזמן שהיא ניערה את ניקו בחוזקה כדי שיתעורר. הזאב חשף אליה שיניים לפני שהוא דיבר שוב. "או, שמה? תגידי לי ' קח אותי במקומו ' ? כמה מתוק, אני מניח. הענווה של החצויים ושל הבני תמותה כבר באמת מבחילה אותי." "לא," ריינה מלמלה בפנים אדומות מהבושה. "אבל אני אגיד לך להסתובב אחורה." "למה?" הזאב נהיה מבולבל והסתובב. הוא קיבל מכת חרב כסופה רומאית זמנית מג'ייסון. ריינה הריחה חשמל. היא קמה מלאת הקלה וחיבקה את ג'ייסון. ואז את וויל. ואז וויל רץ לניקו. "מצאנו את גברת אולירי." ג'ייסון אמר לה. ריינה הנהנה בזמן שמחתה את דמעותיה. "תודה שבאתם. לאן הולכים עכשיו?" היא שאלה.