אור וחושך ביחד

נק' מבט: וויל

הערת הכותבת:

גמר חתימה טובה ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🍎🍏🍯🇮🇱 סליחה אם פגעתי במישהו. והפרק הזה עדיין לא גמור בעלילה שלו

הפרק:

הם התחילו ללכת בשמש הקופחת של תחילת הצהריים בחזרה למחנה. וויל גרר את ניקו העייף מהמסע צללים בידיו למתחת לעצי הבראש בכבדות ובהתנשפויות. הוא התחיל להתחרט על כל האוכל שאמר לניקו לאכול במבוך הזה קצת עכשיו. כמובן, רק קצת. הפנים של ניקו שוב היו מלאות ויפות והוא כבר בכלל לא נראה מורעב מכל מה שעבר, והעיניים של ניקו אפילו נצצו לפעמים בשמחה חדשה ו... וויל הפסיק לחשוב אבל כשראה שהעיניים של ניקו בהווה כמעט נעצמו ו וויל עשה את רוב העבודה של... אתם יודעים, ללכת. ניקו כמעט נרדם עליו כשוויל הבחין ברכב משפחתי שנראה בטוח לטרמפים נוסע לפניו. הוא בחן את הנהג כפי שאמרו להם לעשות לפני טרמפ בבית הספר. הוא נראה אדם טוב שמחייך הרבה, ונראה כמו אחרי טיול באיזור בעצמו, אם לשפוט לפחות לפי תיק התרמילאים שהיה מאחור. פניו הכהות עור היו שזופות ומבטו הפך רציני כשהבחין בשני הנערים הולכים בצד הדרך. הוא עצר להם והנהן בחיבה. "צריכים טרמפ?" שאל האיש, שנראה בן כחמישים ושבע, והחווה ביד ימין למושבים מאחור. וויל בחן אותו עוד קצת והאיש חייך אליו בזמן שניקו התחיל לנחור על וויל. "היי, אני לא אחטוף אתכם או משהו." האיש צחק. "אני משתדל תמיד לעצור לטרמפיסטים. אז אתם חוזרים מהחברה שלכם? מטיול כאן באיזור? זה מקום מאוד יפה לדייט." האיש נראה מהורהר במשפט האחרון. "רק מה, הקניון הזה עושה לי חתיכת סחרחורת." הוסיף האיש והחווה בראשו המכוסה בכובע לכיוון הקניון. וויל הזעיף פנים כשנזכר בכמעט התקף לב שלו כשניקו החליק. אלמלא היה בן האדס... לא. וויל החניק התקף פאניקה. פשוט טוב שהוא בן האדס. וויל חייך למחשבה על ההבעה הזועפת שהייתה עולה על פניו של ניקו למשפט האחרון שחשב. "האמת שאנחנו הזוג כאן," וויל אמר והידק את האחיזה שלו בניקו הישן. האיש קימט את המצח. "אני מבין. יש לכם עוד מישהו כאן?" שאל האיש בקול רציני. "כן," וויל אמר בהקלה שהאיש לא הומופוב. עכשיו, בלי ערפל נשיקה, הדרך למחנה שלהם נראתה ארוכה עד דמעות. 

"אנחנו כאן בטיול עם המשפחה של כל אחד מאיתנו." אמר והאיש נראה מתפעל. "חתיכת טיול. טוב, קדימה, תעלו. אני לא הומופוב, אל תדאגו." "וטוב שכך," וויל שמע קול קודר ומוכר במעורפל עכשיו וקפץ בבהלה. "אבל אני חושב שאני אבא של ניקו - זה הילד שלי עם השיער השחור - ולכן אני אסיע אותם למחנה שלנו. תודה על הכוונה, אה...." ג'יימס, האבא המאמץ של ניקו, הגיע עם האוטו שלו אליהם במבט חמור ועכשיו הסתכל ממנו על האיש, שנראה נבוך, המום ולא יודע מה לעשות עם עצמו כעת. מצד שני, וויל נשם בהקלה שוב. לנסוע עם ג'יימס עדיף מלנסוע עם אדם זר. "בטח," האיש מיהר להתאושש ולהנהן שוב. "למה לא. אל תדאג, לא התכוונתי לחטוף אותם או משהו." האיש חזר על דבריו כשוויל הניח את ניקו בכיסא אחורי באוטו של ג'יימס וחגר אותו, סגר את הדלת בצד שלו ואז נכנס בצד השני של האוטו של ג'יימס והתיישב באמצע ליד ניקו, למרות המקום הקטן עם החגורה המלחיצה לדעתו. הוא פשוט רצה להיות עם ניקו ולשמור עליו מטלטלות. ג'יימס הנהן. "תודה שוב, אה..." "טוד," אמר האיש. ג'יימס חייך לראשונה כשוויל נאנח בהקלה, גם מהמזגן הקר והנעים. ניקו מלמל בינתיים משהו באיטלקית מתוך שינה, ו וויל שמח בכל מאודו עכשיו שג'יימס עדיין מדבר במרץ עם טוד על ' מה היה יכול לקרות אם. ' וויל נאנח שוב ונישק את ניקו, שהתהפך מצד לצד מתוך שינה ונראה חמוד לאלים ככה,  על הלחי השמאלית. הוא חייך אליו. ניקו פקח עיניים במטושטש עכשיו ומיהר לשבת. העיניים שלו התמקדו באביו המאמץ. "מה... איפה אנחנו?" ניקו מלמל בפה רדום ו וויל צחקק וסיפר לו מה קרה אחרי שנרדם. ניקו הסמיק בסוף.

"תודה, סולאס." גמגם. וויל חיבק אותו. "בבקשה." אמר. ג'יימס סגר את החלון של האוטו בצד הנהג וחזר לנסוע עכשיו. "זה היה מאוד מסוכן, ילדים," אמר להם באנחה כשנסעו כבר. "איך ידעת למצוא אותנו?" וויל שאל כשניקו התכרבל בתוכו בפינוק. ג'יימס חייך לאופק. "תיארתי לעצמי מה אתם עושים. ואני יודע ממפת המחנה שקיבלנו שהרבה זוגות באים לכאן, לקניון. תיארתי לעצמי שגם אתם. ראיתי אותך קורא בעלון בתחילת הטיול ואת העיניים שלך נדלקות." אמר. וויל הרגיש שהוא מסמיק כולו. זה היה נכון, אבל מאיפה לו לדעת שג'יימס הסתכל עליו? "תודה." מלמל וויל. "נראה לי." ג'יימס צחק. "לפחות היה טוב?" שאל ג'יימס. ניקו פיהק והתמתח והסתכל קדימה. "כן, אבא." רטן וג'יימס חייך שוב. "חוץ מ..." ניקו התחיל להגיד, אבל וויל חיבק אותו במהירות כדי לסתום אותו. עדיף שג'יימס לא ידע על ההחלקה של ניקו. "הממממממ," ניקו רטן בתוכו. "חוץ ממה?" ג'יימס חד ההבחנה שאל. "חוץ מהחלק שבו ראינו דוב ביער," וויל מיהר לאלתר. "לזה ניקו מתכוון. אבל הדוב היה רחוק, והוא היה גם עסוק בלאכול, אז הוא הלך מהר." ג'יימס הרים גבות אבל נשם בהקלה. "בסדר. טוב שנזהרתם." אמר. וויל שלח לניקו מבט זועף, וניקו שלח לו מבט זועף בחזרה. זה גרם לוויל לחייך. "איך הגעת מקיקלופ לדוב?" ניקו סינן באנגלית שוב ובשקט עם מבטא איטלקי בולט עדיין ו וויל צחק.